סיפור בהמשכים ♡

פרק ראשון (:
–
כנראה שלעולם אחשוב מדוע היא סירבה לי באותו יום, ומדוע אני אהבתי אותה כל כך. כך היא הלכה לדרכה, בחושך לבדה. ורק אני רצתי אחריה כדי להיות איתה. אבל היא נעלמה בין סבכי היער הצפופים.
זה היה כמו חלום, אולי באמת כזה. אני לא חושב שאני אמצא אותה, היא הייתה לי מעין תמיכה כשהייתי זקוק. היא הייתה לצידי מאז יום הוולדי. אני חושב שפשוט נעשיתי בוגר לנערה קלילה וחייכנית כמוה. אני חושב שהבנתי את החיים יותר מהר מכפי שהייתי צריך. אולי היא רצתה אחד כמוה, שיבין את רגשותיה ולא יטיף לה מוסר. כנראה לא הייתי טוב מספיק. כנראה שהיא פשוט הייתה דימיונית.
פרפרים התעופפו בבטני. התרגשות הציפה אותי. זה הרגע שחיכיתי לו בסבלנות אין קץ עד שאזרתי מספיק אומץ לעשות זאת.
"קשה לי מעט לספר לך את הדבר הזה אבל אספר. את זוכרת את התקופה שלנו יחד? זה היה עוד מאז היותי ילד קטן. כתבתי לך יומן. אחד סודי, קטן ומיוחד. אחד המביע את רגשותיי הגדולות בכל רגע קט. רציתי להקריא לך אותו בקול רם אבל את פשוט נעלמת. מאז עבר הרבה זמן בו למדתי להתמודד עם דברים גם לבד. כן. אני מדבר אלייך אלה, אני יודע שאת שומעת אותי, גם אם ממרחקים. אני יושב כאן. על אותו דשא שצמח לפני עשר שנים כאשר ישבת לידי בליל ירח מלא. באותו מקום שבו נעלמת לי ביער. כואב לי לשהות כאן אבל יש לי צורך לחזור אחורה בזמן ולספר לך ולעצמי את הזמן הטוב שלנו יחד. היומן הוא הסוד היחיד שהיה בחיי איתך. ועכשיו אני מגלה לך אותו. את כל ליבי ורגשותיי אגלה לך עכשיו. בדיו כחול מרוח מעט, כתובות שורות ארוכות ומלאות. מלאות משמחה, מהתרגשות, מחשש ומצער. אקריא עכשיו לך אותו. אך אנא, שבי לידי."