אהבה לא צפויה-פרק 7 (16+)

כשנכנסו לחדר אוכל אביה אמר
"יש כאן ריח פאקינג טוב!" הוא מרחרח את האוויר,שהיה בו ריח של לימון עם חמאה.
אבל,לא רק אני שמעתי את מילותיו,שני ראשם של ההורים שלי הסתובבו אליו.
הגבות של אמי עלו.
אתם רואים,איפה שאמי ראתה את הרע בחיים אבא שלי ראה רק את הטוב,לפחות היה רואה. עכשיו הוא רואה רק משעות שבע עד תשע בערב.
אביה החליט להתייחס לאמי מיקודם
"סליחה על השפה גבירתי" הוא הכניס את ידיו אל כיסיו האוחריים.
"אני גדלתי בבית שקללות היו כמו שפה שנייה,אז זה בא בטבעיות,אבל אני מפתיח שאני אנסה לא לדבר ככה שהיה בביתך."
היא נשענה אחורה בכיסאה וסגרה את ידיה על החזה שלה.
"אני תמיד מצאתי קללות לסימן של טמטום."
הפה שלי התפער,אפילו בישביל אמא שלי זה היה נמוך.
המבט של אביה לא השתנה.
"בקטע הזה,אני מסכים איתך,התעודות שלי היו הסיוטים של הורי."
"ומהחיוך על פרצופך,אני משערת שאתה גאה בזה?"
ועכשיו בנוסף לפה הפעור שלי רציתי לברוח.
הצצתי לאביה וראיתי שהפרצוף שלו עדיין נשאר רגוע.
"לא גבירתי" הוא ענה מרים את כפתיו.
"לא בכאילו שאתה גאה או לא גאה?"
אביה הסתכל אליה ישירות ואמר
"לא בכאילו שאני גאה רק בקצת מחיי."
לאמי לא היה תגובה מידית לזה. אפילו בעולם העפל שלה,ישירות כזאת נתנה לה סתירה של שקט.
"נשמע כמו בידיוק הבן שהייתי רוצה שהבת שלי תסתובב עם." היא אמרה בסרקסטיות.
"אמא!" הזהרתי אותה,לא כאילו שזה הפריע לה.
"זה מה שאני אמרתי לה" אביה אמר "אבל מה שלמדתי על שחף בזמן שהכרתי אותה שהיא לא נותנת לאף אחד להחליט עליה." הטלפון של אמא,שהיא תמיד שמרה קרוב זמזם ובפעם הארשונה בחיים היא התעלמה ממנו.
"ומה עוד למדתה על שחף? מר מומחה." שמתי את ידי בתוך שלו,הוא מסר לי חיוך.
"היא חכמה,רק לפעמים." הטלפון שלה זמזם עוד פעם
"איזה מדהים" היא אמרה לאביה לפני שהיא לקחה את הטלפון ויצאה מהחדר.
"סליחה" לחשתי לו.
"על מה?" הוא אמר בקול נמוך.
"את לא יכולה לשלוט על ההתנהגות של אמא שלך,איך שהיא לא יכולה לשלוט על ההתנהגות שלך."
"איזה חכם" צחקקתי איתו.
"פעם ראשונה שמישהו תיאר אותי ככה." הוא אמר שהוא מושך את הביני שלו למטה,עד שהוא היה רק מעל גבותיו.
"אבא" קראתי לו
הוא לא הסתובב מהסירים שלו
"הי שחפולי שלי-"
"זה אביה" אני קטעתי אותו,רוצה שהוא לא אראה איך שאני מרגישה כמו ילדה קטנה ליד אבי.
הוא הסתובב,מנקה את ידיו על סנירו. אוי איך שחכתי את הסינר?
העיניים של אביה בלטו,אבל הם חזרו למקומם מהר לפני שאבא ישים לב. לא שנראלי שהיו לו אכפת אפילו אם הוא כן היה תופס אותו.
על הסינר היה את הפסל של דוד עם כל האיזור שלו למטה שבולט לעין.
"שלום אביתר" אבא שלי בירך את אביה.
"מר נור" אביה אמר מושיט את ידו.
"סינר יפה" אבא שקשק את ידו של אביה "אני כבר אוהב אותך" הוא אמר.
"שם יפה והתעניינות ביופי של אומנות" הוא סרק את ידי בתוך ידו "ואתה מחבב את בתי שאומר שאתה בן חכם."
"זה לא קשה להעריך משהו מיוחד שהחיים זורקים המון חרא עלייך."
"נכון." אבא הסכים.
אביה התבונן בי "שחפולי שלי" הוא לחש
"מה השם משפחה שלך אביתר?" אבי התפרץ.
"רחבי מר"
"הממ" המצח של אבא התקמט.
"השם לא מוכר,אבל ישלך פרצוף שאני בטוח שראיתי לפני."
היד של אביה התקווצה מתחתי.
"כן,אני שומע את זה המון."
"אתה גדלת פה בסביבה?"
"אני גדלתי בכל מקום." אביה ענה
"המשפה של אביה קנתה את הבית לידינו,אולי זה למה שאתה מזהה אותו"
"אולי" הוא ואמר לעצמו "אולי לא."
"אני יכולה לעזור לך אבא?" אני שאלתי,מושכת את אביה איתי. אני פחדתי שאם אני אשחרר את ידו אני לא אקבל אותה בחזרה אף פעם.
"שתי הצלחות האילו מוכנות" הוא הצביע על הצלחות עם הבשר והתפוח אדמה.
"בני,לא משנה מאיפה אני מכיר את פרצופך,מה שבטוח שהוא פרצוף יפה במיוחד."
הייתי מובכת,אבל הייתי אפילו יותר מובכת שאבי ליטף את הלכי של אביה.
אם אביה עדיין רצה אותי בחיים שלי אחרי היום,הוא יכול להתסדר עם כל מה שאני אזרוק דרכו.
הצצתי על אביה ומצאתי אותו בוהה בי בכאילו שהוא לא יכל לעצור את עצמו. הסתכלתי על הדלת מחכה שהוא ארוץ אליה.
"את לא יכולה להיפטר ממני כל כך בקלות." הוא לוחש ל,תופס את מחשבותי.
"אוף." צחקקתי.
"ליאת!" אבי קראה לאמי. הוא צרח לחדר השני,אבל שנינו כבר ידענו שהוא לא אקבל תשובה.
עוד שנייה עברה והוא בא לשולחן.
"אני מקווה שתוהבו."
"אני כבר אוהב את זה." אביה אומר ומתבונן בי.