עולם החלומות של אביטל – פרק 1

אביטל , גיבורת סיפורנו היא סיפור הצלחה והשראה גדול ומיוחד. אביטל הנבונה, המלאת אומץ ותעוזה להגשים את חלומותיה בכל מחיר. תכף נכיר אותה מקרוב , את אביטל ידידתנו שעובדת אצל משפחה שהאח הבכור של המשפחה , שהוא גם האבא והאימא של הילדים.
אביטל גבוהה ובעלת אופי שובב וצעיר , שאוהבת לעשות מכל דבר קרקס ולעשות שטויות. היא לא סובלת שמדברים לידה אנגלית , היא מתעצבנת כל פעם שחורש מתקן אותה.
אם כבר לשמוע מוזיקה, היא מעדיפה לשים מוזיקה בקולי קולות ולרקוד תוך כדי שירה. היא אוהבת לשים הרבה סיכות בשערה, ויש לה דרך משעשעת ומיוחדת כדי להצחיק את הילדים.
היא משתמשת במילים מצחיקות על מנת לעצבן בכוונה את חורש. כגון " תטבע בים מלא מקקים.." והמשפט הזה שלה עושה את העבודה וחורש מתעצבן עליה .
חוץ מזה שאביטל היא עם אופי שובב , בכל פעם שהיא מדברת עם הילדים , זאת אומרת האחים של חורש. היא מצליחה להעלות חיוך על פניהם ולעשות אותם מאושרים לכמה דקות.
הסיפור שלנו מתחיל כשאביטל נכנסה לתוך הבית והחזירה את הארנק וכאשר היא ראתה את חורש, מכיוון שחורש אמר לטובה שהראשונה שתיכנס תקבל את המשרה כמטפלת באחים שלו.
לאביטל יש מבחר רחב של צעיפים ונעליים , אבל הנעליים הקובעות שהיא תמיד נועלת הם נעליה האדומות – ירוקות ובצד הן קצת צהובות.
אביטל הלכה לסלון כדי להניח את זר הורדים בתוכו ולשים טיפה מיים בתוך האגרטל כדי שהפרחים לא ינבלו. אבל האגרטל נפל מידייה , הזר גם הוא נשמט מידיה.
" מה נשבר?" קרא חורש בבהלה ועזב את כל עיסוקיו.
" האגרטל נפל מהיד שלי ונשבר, לא תכננתי לשבור אותו. לא עשיתי את זה בכוונה. אני מאוד מצטערת.." אמרה אביטל בהצטערות עמוקה.
" זה היה האגרטל הכי אהוב על הוריי. תצטרכי לחשוב בעצמך על איך לתקן אותו. או שתגידי להתראות ושלום , ניפרד הכול טוב ויפה. כאן לא מתנהגים כמו בקרקס. את רוצה קרקס לכי למקום עבודה אחר. לא אצלנו." אמר חורש בעצבנות .
" אבל חורש אני לא עשיתי את זה בכוונה. אני הלכתי." קראה אביטל בייאוש.
" לאיש הקרח יש רגשות יותר ממך. למה אתה כזה? אם בן אדם אומר לך שהוא לא שבר בכוונה , אז למה להאשים אותו כאשר הוא לא עשה שום דבר." אמרה אביטל באכזבה. חורש איכזב אותה כל כך , לדבר איתו זה כמו לדבר עם הקיר.
" אם אני אומר שעשית משהו , לפחות תודי בזה אל תשקרי כי לשקר אין רגליים." חתם חורש וחזר למשרדו.
אביטל עלתה לחדרה כי היא נעלבה ממנו , היא פרצה בבכי תמרורים וסגרה את הדלת אחריה בטריקה. זו הייתה הפעם הראשונה שהיא נפגעה ממנו. היא הייתה כל כך רגישה. כל מי שאמר לה מילה בשבילה זה היה עלבון ובכי.
"אביטל , משהו קרה עם המלאכית שלי?" אמר תמיר בצחוק אך היא לא צחקה. " היי, אמרתי משהו לא בסדר?" קרא תמיר בפליאה.
" המלאכית שלך נפלה מהשמיים והיא הבינה שהחיים כאן לא פיקניק כמו שהיא רצתה לחשוב. תמיר, נוכל לדבר בפעם אחרת? סליחה, פשוט אני חבקתי אותך כי הרגשתי רע ולפעמים אנשים צריכים מישהו כדי שישמש להם כמשענת בשבילם. כמו שאתה בשבילי." קראה אביטל כשהבחינה שתמיר ראה שהיא בוכה.
" אני אדבר עם חורש באופן אישי , הוא לא יגרום לך לבכות יותר. ספרי לי מה קרה בדיוק כדי שאבין למה זה קרה." אמר תמיר בחיוך מבין והוא מחה בגב ידו את דמעותיה . אביטל השפילה את מבטה.
" זה רק בגלל שהמלאכית שלי נפלה מהשמיים או בגלל דבר נוסף שאת מנסה להסתיר ממני?" שאל תמיר בזהירות.
" לא , תמיר. לא כדאי שאני אאריך בשיחה. אין צורך. לחזור על דברים חסרי טעם וערך."אמרה אביטל בקול שקט.
" אולי נשיקה תעזור למלאכית שלי להתגבר על העלבון שאת חשה כעת." אמר והתקרב אליה לאט. הוא נישק אותה.
אביטל לא הרגישה כלום. תמיר הרגיש ערבוביה של המון רגשות – אהבה , התרגשות , שמחה ופחד. הוא לא ידע באיזה רגש מהן לבחור או בפחד, בהתרגשות ובאהבה גם יחד.

אביטל רצתה רק להיות לבד , בלי לזכור למה ואיך היא נעלבה מחורש. כשהיא שרה , היא שוכחת את כל מה שעובר עליה. כשהיא עצובה , שמחה או נרגשת היא מעדיפה לשיר.

" לא , תמיר.. אני מצטערת. אבל אתה לא תוכל לעזור לי . בסה"כ אני ואתה רק ידידים. סלח לי אם פגעתי בך. כשפגועים עושים דברים בלתי מודעים ואם חיבקתי אותך זה רק כי הרגשתי רע, נעלבתי ממישהו." אמרה אביטל בסערת רגשות.
" אל תצטערי, מלאכית שלי. אני תמיד אהיה פה. את יודעת מה? אני כן נהנתי מהנשיקה. עכשיו תעני לי על שאלה אחת: את רוצה להיות החברה שלי?" אמר תמיר והחזיק בידה. אביטל פחדה לענות.