אהבה לא צפויה- פרק 6 (16+) מרתון!!

הסתכלתי מסביבי,לא היה שום סימן מהבן שהפרצוף,גוף וחיוך נוצר מאלוהים.
הייתי מעוצבנת על עצמי,כי מצאתי את עצמי מבואסת.
ידעתי שבטח בישביל אביה זה היה איזשהו משחק וצעד שהוא שחק עם המון בנות,אבל נזכרתי שריקוד-בא גם לפני בנים. אולי לא לפני אחד מסוים…הנהנתי את ראשי ונתתי לעצמי סתירה נפשית מזכירה לעצמי את ההפתחות שלי לגבי הבן המסוים הזה.
נכנסתי למכונית שלי ונסעתי לחוג.
רקדתי כל כך קשה שפשוט נפלתי על התחת,זה הוציא את האוויר ממני.
הפעם האחרונה שנפלתי בצורה דומה לזאת,זה שהייתי בת עשר וביום השני רק שהייתי על פוינט.
הייתי מעוצבנת שהנפילה עצרה את האימון שלי.
הייתי יותר מעוצבנת שרחלי מרקו,שהשוויצה בזה שהתקבלה לבית ספר לריקוד בחול.
אבל הכי הייתי מעוצבנת שיש לי סימן חום בגדול של התחת של הכלב שלי על התחת שלי.
כל האימון,עדיין לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו. מאז שראיתי אותו בפעם הראשונה,הוא פשוט לא יכל לצאת ממחשבותי.

כשהגעתי הביתה וחניתי,דפקתי את ראשי על ההגה,ניסיתי לחשוב על דרך להעביר את החיים שלי קדימה בשנה. בגלל שכלבים היו החיות הכי רגישות בעולם הזה,הרגשתי ליקוק חם ורטוב עולה על הלכי שלי.
"למה אתה לא יכול להיות בן חתיך בגילי רמבו?" אני שאלתי,מגרדת מאחורי אוזניו.
ניבוח וחיוך שלו היו התגובה.
"אוקי בן שלי" אמרתי מקמטת את מצחי בכיוון הבית.
"בוא נעבור את זה." הרמתי אותו והלכתי לכיוון המלונה,בכאילו שזה היה שטח בטוח.
"אנה הבית החדש שלך,רמבו" לחשתי בזמן שדחפתי אותו לבפנים.
"תהיה ילד טוב,אל תנבח או תהרוס את הבית שלך טוב?"
הוא התחיל לחקור את סביבתו,ונבח במקום שהייתי בטוחה שידיים מסוימות עבדו על המון זמן.
"אתה לא מעריץ גדול של אביה הא?" אמרתי,מתכופפת לידו
"למה ככה?"
"אולי בגלל שלכלבים יש את האינטואציה הכי טובה?"
הייתי כל כך מופתעת מהקול מאחורי והקרבות שלו לצוואר שלי,שנפלתי אחורה על תחתי.
לפעם השנייה היום נפלתי על התחת. בקצב הזה,הייתי הולכת לקבל את המדליה לילדה שנופלת הכי הרבה.
"כוס עמאק אביה" אמרתי,בזמן שרמבו נכנס להתקף נביחות.
"אתה יודע המציאו בשפת העברית מילים כמו: הי?? שלום?? חבל שאתה לא משתמש בהם?
אם הייתה משתמש בהם הייתי יכולה לא ליפול-"
"ישירות על התחת?" הוא קוטע אותי. הוא חייך אלי את החיוך המוסכן הזה שעשה לי חלומות מלוכלכים בלילה.
הוא עזר לי לקום בעזרת ידו,אמרתי לעצמי שהחום והמתח שעבר דרך ורידי ממגעו היה רק בגלל היום החם.
החיוך שלו גדל,הוא ידע בדיוק מהמגע שלו עושה לי ואני שנאתי את זה.
"סליחה שהפחדתי אותך" הוא אמר, משחרר את ידי.
"סליחה שהפלת אותי על התחת אתה מתכוון?" אני חייכתי אליו,מקווה שהוא יפסיק להסתכל עלי ככה,בכאילו שהוא רואה דרכי וכל מה שאני חושבת.
העיניים שלו התגלגלו למעלה לשמים.
"אני מצטער על כל הדברים שעשיתי בטעות אז,היום ובהמשך בנוחתך."
מאחוריו שמעתי את רמבו שותה את המים מקערתו.
"כל הבדיחות והנפילות המביכות בצד" אמרתי
"תודה. זה אולי הדבר הכי נחמד שמישהו עשה בישבילי אי פעם."
הוא הכניס את ידיו לכיסים של מכנסיו ובהה בי.
"זה לא היה ביד דיל."
"כן זה כן היה" אמרתי לא נותנת לו גאנס להוריד ממה שזה.
"אפילו אם אני כן מסוקרנת על איך בניתה את זה בלי שאף אחד יראה או אשמע."
"זה עוזר שאני נינגה של בניית גדרות?" הוא אמר,שהוא נותן לי חיוך עקום.
"וזה גם עוזר שאני גר ליד." הוא הצביע עם סנטרו אל הבית ליד.
"אתה שכן שלי?" זה היה חלום של כל ילדה בגיל שלי שיהיה לה שכן כמו אביה,אז למה הבטן שלי הרגישה כאילו היא אכלה אבן?
"לא" הוא אמר,שהוא משפשף את ידו על שפתיו שהוא מנסה להסתיר את חיוכו.
"את השכנה שלי."
"טוב" נאנחתי
"אנה הולך הרחוב" הוא הנהן פעם אחת,העיניים השחורות שלו נוצצות מאור השמש.
"אנה הוא הולך."
שלוש מילים,שלוש מילים עם הפרצוף הזה,עשויות עם העיניים האילו מהגבר הזה.
היה לי מזל שהברכיים שלי לא קרסו.
"אז.." אביה סרק אותי
"שכן,איך יום שישי בערב נשמע?"
"זה נשמע כמו יום שישי בערב."
אני התחצפתי בחזרה,מודה לכוח הפנימי שחזר לעבוד.
"חלש שח" הוא אמר,מזיז את לשונו על שפתיו.
"אנחנו נצטרך לעבוד על המהירות של הקאמבאקים שלך,אם את הולכת לבזבז זמן איתי. קשה להשיג אותי."
"ישלי פיתרון קל אז" אמרתי סוגרת את ידי על חזי.
"אני פשוט לא יבזבז איתך זמן"
"אז החלטת להיות חכמה ולשמור את המרחק שלך?" הוא אמר,הקול שלו חלש יותר.
"שחף,להיות יותר חכמה?" קול שיכול להפוך כל מים לקרח בשנייה נשמע מאחורי.
"זה אקרה באותו רמה שאקרא שאני אוכל לקחת שלשוה ימים חופש בעשר שנים ההבאות."
נשבעת אם הייתי כלב,הייתי בורחת. עם אמי לא ידעתי אם להילחם בחזרה או להיות רגועה.
"אני לא יודע על זה,גבירתי" אביה אמר,בזמן שהוא נעמד לידי.
"שח נראת כמו אחת מהחכמים,כאילו שמרימים את ראשם גבוה."
אמא צקצקה את לשונה שלושה פעמים.
"אני רואה דרכך,אתה רק אומר את המילים האילו כי אתה רוצה להכינס לתוך התחתונים של בתי."
"אמא!" לחשתי.
"מי הידיד החדש שלך שחף?" היא שאלה,סורקת אותו מראש לכפות רגליים.
בכאילו שהוא היה חסר ערך.
"אביה." שהיא התנהגה ככה,אני שמרתי את התשובות שלי למילה אחת.
"ואני מניחה,שלאביה יש שם משפחה."
"רחבי" הוא הוסיף מוציא את ידו לעבריה. היא בהתה בידו כאילו שזה הדבר הכי דוחה בעולם.
"רחבי" היא חזרה "ברור שזה יהיה."
לא יאומן. אמא שלי הייתה צריכה להיות האישה הראשונה שהסתכלה על הפרצוף של אביה ולא הרגישה את הלב שלה פועם יותר מהר.
אפילו בן,בן סטרייט,היה יותר מתרשם מאביה מאשר אמא.
"עוד כלב" אמא נאנחה והסתכלה על המלונה.
"יופי בישביל להיות יותר חכמה שחף. מתי תלמדי שאת לא יכולה להציל את כל העולם?" היא אמרה והלכה,משאירה רק שביל של עצב.
"סורי" אמרתי לאביה,אפילו אם הוא עשה כמה דברים רעים בחיים שלו,לאף אחד לא הגיע יחס כזה.
"לא פעם ראשונה שהתייחסו אלי ככה" הוא אמר עם פרצוף רגוע לגמרי. כאב לי בישבילו ובישביל מה שהוא עבר.
"אתה רעב?" עברתי נושא.
"אולי." הוא ענה מחייך טיפה.
"אין כזה דבר אולי,אתה בן עם הורמונים שגדל אתם כל הזמן רעבים."
"טוב אז אני רעב." הוא חייך
"תבוא לאורחת ערב?"
"את בטוחה?" הוא שאל
"אחרי שראיתי את אמא שלי אתה באמת רוצה לתת לי להכינס לבד?"
"טוב" הוא אמר ומשכתי אותו לבפנים.