סיפור (פרק 4)

31/07/2012 605 צפיות אין תגובות

וילסון פשוט עמד שם, ובהה ביוסי. "וילסון? וילסון! הו, וילסון! אתה עוד חי!" צעק יוסי בשמחה, בעוד היצורים מאחוריו עוצרים בנהמות כדי לצפות במתרחש, רק מחכים שוילסון, המשרת הבכיר של הקפטן, יראה ליוסי מה זה. אבל נראה שהיחיד שחשד פה במשהו היה רון הקטן, לכן יוסי לא התייחס אליו והמשיך לשמוח. "וילסון? נו, אז אתה מתכוון לעזור לי או מה?!" שאל יוסי בדאגה. לא עלה בדעתו שחברו הטוב אפילו לא יעזור לו במקרה כזה. וילסון הסתכל על יוסי במבט שהשתנה מרגע לרגע, מאוהב, לשונא.יוסי קימט את מצחו. הוא הבין שמשהו פה לא בסדר. ואז וילסון אמר: "שלום" בשלווה. ואז, רון הקטן החל לבכות וחיבק את הדובי שלו בכוח. היצורים מאחורי יוסי, שלא ממש הבינו קולות של בני אנוש, הסתכלו על התינוק בהפתעה. יוסי נאנח. "וילסון, אם אתה לא עוזר בכלום, אתה יכול לפחות לשמור על רון?" "אני לא רוצה לשמור על הרון שלך!!!" צעק וילסון בזעם. יוסי נדהם מחברו, שתמיד היה נאמן לו ועזר לו בהכל (בעיקר בשיעורי בית…) רון בכה עוד יותר. היצורים צחקו והמשיכו להתקדם. פתאום, גם ליוסי היה חשק לבכות. הוא היה אבוד. וילסון הסתכל כמה שניות ביוסי, ואז, הוציא מכיסו מכשיר עגול שעליו כפתור אדום, עם התמונה של יוסי. הוא נעצר, ונזכר בכל הרגעים הטובים שהיו לו עם יוסי, חברו הטוב. הוא כמעט נכנע, ואז חשב: הקפטן לא רוצה את יוסי פה, ואם הקפטן לא רוצה, אז גם אני לא רוצה! הקפטן הכי חשוב פה ואסור לי להפר את השבועה! הוא לחץ על הכפתור. הוא עצם את עיניו. גם יוסי, רון, ואפילו החייזרים.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך