ילדה קטנה פרק 5

קמתי בשתיים בלילה מסיוט על דור ואסי עדיין ישן.
פתאום הרגשתי כאבים בבטן ובגב, כל כך כאב לי עד שהתחלתי לבכות.
"יפה שלי מה יש? למה את בוכה?" שאל אסי בלחץ.
"כאב לי" אמרתי בבכי.
"דיי תירגעי הכל בסדר אני פה" אמר אסי בניסיון להרגיע אותי אך הבכי שלי רק התחזק, נתנאל נכנס לחדרו של אסי מכיוון ששמע את קול הבכי שלי.
"מה יש?" שאל נתנאל בישנוניות.
"כאב לי" השבתי לו את אותה תשובה שאמרתי לאסי.
"נתנאל ירד במהירות למטה וחזר עם משככי כאבים וכוס מים והגיש לי אותם.
"תודה" אמרתי ולקחתי את משככי הכאבים וכוס המים.
"יותר טוב?" שאל אסי וליטף את ראשי ואני השבתי לו בהנהון קצר והנחתי את ראשי על החזה המוצק שלו.
לאט לאט נרדמתי שוב.

—חלום—
"זונה בואי לפה!" צעק דור בעוד שאני ממשיכה לרוץ בין הרחובות.
פתאום נתקלתי בחבורה של ערסים שכללה את מאור אלירן נתנאל (בני דודים שלה למי שלא זוכרת) אסי אביאל (אחים שלה) ועוד שלושה נערים שנראים מאיימים.
"מה את עיוורת?" שאל אביאל וסתר לי.
"אביאל דיי!" אמרתי בבכי.
"מאיפה את יודעת את השם שלי?" שאל אביאל בבלבול.
"מה זאת אומרת? אתה אח שלי!" עניתי בגיחוך.
"איזה אח שלך?! יש לי אח אחד וזה אסי" ענה אביאל והסתכל עליי כאילו אני משוגעת.
"לא אתה ואסי אחים שלי ומאור אלירן ונתנאל בם בני דודים שלי" אמרתי ועיניי התחילו לדמוע מזה שהוא לא זוכר מי אני.
"מה קשור?! הייתי מתאבד אם הייתי קשור אלייך בצורה כלשהי" אמר אסי וכולם צחקו עליי מה שגרם לי לבכות.
"הנה את זונה!" צעק דור שהגיע משום מקום, ניסיתי לברוח אך חבורת הערסים לא נתנה לי לעבור ולבסוף דור הגיע וכולם התחילו להרביץ לי עד עילפון ואף אחד לא בא לעזרתי.
—סוף חלום—

התעוררתי בצעקה והתחלתי לבכות.
"מה קרה?" שאל מאור וראיתי שמסביבי מאור אלירן נתנאל אביאל ואסי.
"א…אתם הר..רבצתם ל..י" אמרתי והתחלתי לבכות.
"מה???" שאלו כולם בפה אחד.
"אנ…ני ח..חלמתי על זה" אמרתי בוכה.
"הכל בסדר יפה" אמר אלירן וערסל אותי בידיו השריריות והתחלתי לעוד בתוך ידיו.
לאחר רבע שעה נרגעתי ואני ואלירן ירדנו למטה לאכול ארוחת בוקר.
מאור הכין לי טוסט וסלט.
הלכתי עם האוכל לכיוון הסלון וישבתי שם ליד מאוד וכמובן שמאור הרים אותי והושיב אותי עליו.
"מאור!" אמרתי בתקיפות.
"מה?" שאל בקול תמים.
"אני לא רוצה לשבת עליך" עניתי לו וניסיתי לקום ממנו.
"למה אני לא נוח?" שאל מאוד ועשה את עצמו נעלב.
"גם וגם אני לא רוצה לשבת עליך." אמרתי.
"אבל איך בנים ידעו לא להתחיל איתך?" שאל.
"אני בבית שלי! מי יתחיל איתי פה?!" צעקתי.
"על מה הריב?" שאל אלירן וצץ עם נתנאל מהמטבח.
"ירדן לא רוצה לשבת עליי" אמר הראל.
"ירדן אצל הבנים יש שפה כזאת שכשהם רואים מישהי יושבת על משהוא זה סימן לא לא להתחיל איתה" הסביר לי הראל כאילו אני ילדה בת שלוש.
"נכון" צעק אסי מהמטבח.
"אני אחזור על זה שוב, אני בבית שלי! מי יתחיל איתי פה?!" צעקתי שנית.
"אביאל!" אמרו כולם פה אחד ובדיוק אביאל ירד.
"מה אני?!" שאל וכל הבנים התחילו לצחוק חוץ ממני ואביאל כשהוא לא מבין כלום ואני דופקת את ראשי בידיי.