התרגשות עילאית

נסיעה מהנה ומדהימה

הוזמנתי היום ע"י חברה שאני כל כך אוהבת ומעריכה לנסוע איתה לירושלים.
מטעם העבודה באחד ממשרדי הממשלה הבכירים היא צריכה להכין סקיצה מסוימת ושאלה באם ארצה לנסוע איתה.

קיבלתי את הזמנתה בשתי ידי.

אמרתי לה כי מזה זמן רב אני רוצה לבקר בכותל המערבי ואנצל את הזמן שהיא תהיה עסוקה אנצלו לבקר בכותל.

יצאנו מוקדם מתל אביב ולאחר כשעה ורבע לערך היא הורידה אותי סמוך לכותל וקבענו שנהיה בקשר טלפוני כשהיא תתפנה.

כשהלב שלי עובד שעות נוספות בחיל וברעדה נכנסתי לרחבה הגדולה של הכותל המערבי

למרות השעה המוקדמת יחסית היו כבר מספר רב של נשים כאשר כל אחת בדרכה שלה התפללה וביקשה את בקשותיה הספציפיות שלה.

הצטיידתי בצעיף ומיד כיסיתי את שערי איתו והתקדמתי לעבר הכותל עצמו.

לא תאמינו כיצד חשתי, פשוט כעלה נידף המקום הקדוש הזה השריש בי את המקום בו נמצאת אני, מקום קדוש מקום ששנים רבות לא היה בידינו עד שבמלחמת ששת הימים הצליח צבא הגנה לישראל עם מיטב החיילים המפקדים וכל העומדים בראשם לאחד את ירושלים ועד יומי האחרון לא אשכח כיצד מוטה גור זיכרו לברכה צעק בשמחה מרגשת "הר הבית בידינו".

יש לי מזכרות אישיות לרב ממלחמת ששת הימים אך זאת אני מעדיפה לשמור בתוכי.

כתבתי כמובן כמה פתקים כשהיד שלי ממש רועדת ובהמון אהבה , התרגשות, כשהכל מתערבב זה בזה הטמנתי את הפתקים את המשאלות את סגור לבי ליושב במרומים.

חלפה שעה שלמה ולא הרגשתי כלל כי שעה הייתי פה בקדושה שעטפה אותי בחזקה ובנועם פשוט הרגשה עילאית שאין אפשרות להסביר אלא חייבים לחוות זאת וכאמור כעבר שעה צלצלה חברתי ובכלל לא הבנתי מה פשר הצלצול הייתי מנותקת אך היא השיבה אותי למציאות וביקשה שניפגש מחוץ לכותל ונתחיל בטיול.

לגבי דידי את ההמשך הייתי ברצון מוותרת אך לא רציתי כמובן לומר כזה דבר לחברתי אך היא בחכמתה הרבה קלטה שאני עדין בהתרגשות ולא דיברה אתי נתנה לי להירגע ושתינו נכנסו לעיר העתיקה – כשאלמנוט הפחד לא קיים כלל וכלל.