אבא

כתיבה טובה.אולי לא פירשתי נכון,אבל כתבת על מישהי,שאיבדה את אביה,ללא הצדק שבדבר,בגלל חוסר הצדק.בגלל שחוסר הצד לחם בצדק וניצח אותו.ולמה אנחנו תמיד מצפים שהצדק ינצח?מה,בגלל שהוא הטוב?טובים לא תמיד מנצחים.אולי הם פשוט לא קיימים.כולנו בנויים משקרים,ומאמת,כולנו יצוקים מרוע ומטוב,מפחד,מעצב,משמחה-מרגשות,שלפעמים גוברים על ההיגיון-אם בכלל הינו קיים.
במלחמה יש מנצחים,יש מפסידים,ויש נפגעים,ויש השלכות.
מלחמה יוצרים מפלצות,ומלחמה יוצרת מפלצות.
פתאום הרוע של האנשים משתלשל ומזדחל החוצה,מבין סדק קטן בנשמה,פתאום הכעס חסר שליטה.פתאום אין לי ברירה ואתה צריך לדעת לשרוד-להרוג,להיהרג,להיפגע,או לא.הרחמים נעלמים,ורק רחמים עצמיים נמצאים בלבך.
פתאום אתה מתרקב-וזה משום שאין בידיך כל ברירה,כל אפשרות.בגלל שיש מקרים,שמוציאים ממך את זיעת הרוע המיותרת,ומראים את צדך האפל.וזה מפחיד,או כמה שזה מפחיד ששורשי העולם ושל האדם בנויים גם מרוע,שהרוע נמצא בהם,כטוב,מאיים להזדחל ולהשתחל החוצה בכל עת שלא תהיה לו בה ברירה.
עצוב,עצוב להתעוור.עצוב.קודר.מזדהית.