סטטוס שורדים | פרק 1 | חלק א' | נבחרתי ראשונה
ג'סי:
אבא: רוג'ר רופל
אמא: לוסי רופל
מוזיקה : רוק
אוהבת : לטייל עם חברות שלה בקניון
סטטוס : ילדה לאבא מפורסם, מקובלת
גיל: 16.11
כישורי הישרדות: 2/10
חלומה להיות זמרת כמו אבא שלה
*בת יחדיה
*רזה
*גבוהה
__________________________________________________________________
אמה: "לא, הבא, ישן מדי, לא, זה לא קטן עליך?"
ג'סי: "יאו אמה, זה לא עוזר לי שאת פוסלת את כל הבגדים שאני מראה לך!"
אמה: "את רצית שאני יעזור לך לבחור בגד להיום בערב, בעיה שלך שאת כבר ממשמן לא קנית בגד יפה."
ג'סי: "את רומזת שאין לי טעם בבגדים?"
אמה: "אמממ כן!"
ג'סי: "את יודעת מה, אני אבחר בגד בעצמי, מצידי לכי הביתה."
אמה: "רגע שאני יבין, את מגרשת אותי?!?!"
ג'סי: "אמממ כן!"
אמה: *קמה ויוצאת מהחדר*
ג'סי: *מתיישבת על המיטה ועוצמת את העיניים*
ג'סי: *מרימה את הראש*
ג'סי: "מה לעזא…? איפה אני!?!?"
ג'סי: "רגע, אני על ספינה?!?!"
ג'סי: "למה אני פה לבד?!"
ג'סי: "הצילו!!!"
תגובות (11)
שם: אריאל (בן)
שם: אריאל {בן}
-רזה
בן: 16.5
שם האימא: אופירה
שם האבא: לא ידועה עזב אותו שהיה בן 3.
אחות קטנה- הסתר
אוהב- לפרוץ למחשבים ולדעת הכול.
רוצה להיות שיהיה גדול: מנתח
כישורי הישרדות: 7
הוא הגיעה לשם שחבר שלו נפרד ממנו ואז הוא עוצם עניים לכמה דקות ופתאום הוא משוגר לשם.
השמח עם תקרא גם את הסיפור שלי : )
אכתוב אחד (והאמת? חשבתי שהם יגיעו כשהם ישנו או משהו)
שם: ג'וני קופר
בן\ בת: בן
תיאור קצר: עיניים כחולות שיער שטני רזה (ממש רזה)
גיל: 20
אוהב לעשות: לטייל (לא כל כך אבל…) לרוץ (בוקר וערב וכשרע זה עוזר) גלישה, לנגן בגיטרה
הורים: צ'רלי ודון קופר. צ'רלי, אביו של ג'וני, ודון, אימו, רומים שיהיה עורך דין אבל…
רוצה להיות: מדריך גלישה
אחים ואחיות: קאיה, ליה, אלכס, והולי. אני הבכור.
כישורי הישרדות: 8 גם כשיש מישהו מאחוריו ומנסה להפתיע אותו הוא יודע.
מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן לתת דמות…
שם:ריאנה רוי
בן/בת:בת
תיאור:עיניים כחולות שיער חום ורזה
גיל:18
אוהבת לעשות:ספורט,לצייר,ללכת למחנה,להיות בחוגים,לנגן על תופים
אמא:ג'ולי רוי,(אין אבא)
רוצה להיות:מורה למחנאות+לישרדות בטבע
אחים ואחיות:5 אחיות ושני אחים:רוני,רוזי,שושי,מרינה,ג'ינג'ר,דון,רון ואני הכי קטנה
כישורי הישרדות:10/10 יודעת לחמוק וטורפים יודעת מתי לצוד מקצוענית בריצה,בשחייה,בטיפוס,בציד,בנגינה,הדלק אש עם חומרים מהטבע
אה,ולמה הוא הגיע לאי כי לא היו לה חברות והיר רצתה לעזוב וזה באמת הצליח לה,והיא הייתה גרה ביער 5 שנים מאז שהיא הייתה בת:13 והיו לה חברים שבעצם הם היו חיות….
אה היא הלכה לישון ובבוקר היא ראתה שהיא על *הספינה* שדיברת עלייה
וכל מה שהיה עלייה אלו הבגדים והשרשרת שהיתה עלייה מגיל 4
וגם היא לובשת רק בגדים ירוקים כי זה הצבע האהוב עלייה
שכחתי להוסיף איך ג'וני הגיע אל האנייה. (אני כותבת את זה אחרי שכתבתי הכל, חוץ ממה שעכשיו אכתוב, וזה נראה דיי ארוך, בשביל תגובה)
מנקודת מבטו.
שכבתי במיטה שלי, בחדר שלי, בבית שלי, ולא הצלחתי להירדם.
הרגשתי ששכחתי משהו אך לא הצלחתי לזכור מה.
לפתע שמעתי דפיקה בחלון שבחדרי, בביתי אין רק קומה אחת אך אני והחדר שלי ממוקמים בקומה הראשונה.
שכחתי לרגע מהדפיקה שבחלוני. ראיתי את אחותי הולי עומדת בפתח החדר.
"מה את עושה כאן?" שאלתי. נשמעתי איך שהרגשתי, עייף, ניסיתי להישמע מאיים.
"מה אתה עושה?" שאלה ולא ענתה לשאלתי.
"יוצא החוצה- וזה לא משהו שאמור לעניין ילדה קטנה כמוך" עניתי. במילים הראשונות לא שמתי לב מה עניתי לה. עניתי לה בלי לחשוב, דבר שקורה לי הרבה כשאני קם. במשפט השני שלי הכאבתי להולי, הייתי חסר רגשות.
"אז אני אקרא לקאיה ולאלכס, תראה ש-" אמרה אך קטעתי אותה.
"קאיה ואלכס? הם לא מסתדרים" אמרתי וצחקתי צחוק קצר שהיה מכוון אך ורק למטרה לפגוע בה.
"אז לקאיה ולליה. אתה פשוט לא יכול להסתדר איתן. אתה לא יכול מולן, אתה חלש זה מה שאתה. בזמן שכל הבנים בגיל שלך באים להיות חזקים ולהרשים את הבנות אתה לא יכול אפילו לאכול" היא אמרה ופגעה בנקודה הכי רגישה שלי.
לא לא קשור לאוכל, אני לא מבין איך היא קישרה בין זה שאני לא יכול להתגבר על שתי בנות בנות עשר ושתיים עשרה לאוכל. טוב, זה גם ממש מביך.
הולי הלכה ואני נשארתי לבד. שמעתי שוב נקישה על החלון.
פניתי אל החלון וראיתי את אחד החברים שלי קורא לי.
נזכרתי שהוא שכנע אותי לגלוש אתו בשעה 3:30.
בדקתי מה השעה בחלון שבחדרי. השעה היא 4:20.
הלכנו לים, אנחנו ועוד כמה חברים.
שמנו את הציוד על החוף והתחלנו לשחות.
הם לא הרחיקו מהחוף, אולי קצת. אני המשכתי לשחות, שחיתי מרחק רב.
ובטעות… נכנסתי לתוך מערבולת.
לא יכולתי לנשום. טבעתי.
אני זוכר כל פרט קטן מאז.
אני זוכר גם את קאיה שבאה להוציא אותי מהמים. היא תפסה בי ואז… נעלמתי.
זה מה שאני זוכר מלפני שהגעתי לאנייה.
אני על האנייה עכשיו, מצפה לטוב.
מצטערת. לא יכולתי לעשות את זה קצר יותר
אומי :)