הכלב ואדונו

השכן שלי יורד עם הכלב.
בשש בבוקר. הוא שמנמן ונמוך כלומר שמנמוך… והולך בכבדות.
הכלב שלו בדיוק אותו דבר. שמנמן ונמוך והולך בלאות ובכבדות.
אדונו אוחז בשקית ניילון של הסופר ….כנראה יש דברים בגו… ולכלבו יש צרכים מיוחדים…
אבל משום מה היא תמיד תמיד ריקה. השקית.
הכלב כורע .עושה את צרכיו ואדונו מעיף מבט וממיך בדרכו.
לעולם הוא לא יתכופף ויאסוף את הממצאים לשקית. נראה לי שזו אותה השקית בכל בוקר.
נחמד. רק שמישהו לא יחליט לחשוף את דבר העבירה הזו. מספיק צילום אחד…

אז האדון ממשיך לטייל עם הכלב הסורר… בין המכוניות.מביט לצדדים היטב .זו שעת בןקר מוקדמת .
מי בכלל ער…ומי בכלל רואה…
הכלב אפילו לא נובח הוא הולך בשקט ובהכנעה אחרי בעליו שמחזיק אותו כבר שנים.
הם בטח קשורים מאד זה לזה. והכלב נאמן לאדונו כמו שכלב אמור להיות …לפחות כמו בספרים שקראתי.

לפעמים כשאני עומדת בחלון המשקיף לחניה ושותה לי את הקפה הראשון של הבוקר…אני צופה בשניים האלה. לעיתים אשתו של בעל הכלב מצטרפת לטיול. היא גם כבדה ומתנהלת כמותם בכבדות .גם היא נוטה לא לאסוף את הצרכים. כנראה זה אקט אקולוגי להשאיר את הצרכים להתיבש בשמש כדי שיהפכו לדשן…
הם לא מדברים.הולכים כמובלים לטבח…אני מתבוננת בהם .לפעמים הכלב המגודל והזקן מוביל אותם.הם מתנהלים אחריו בלאות.