Butterfly
כן, לקח לי יותר מדי זמן לכתוב את זה ואני מצטערת. ממש. מעומק ליבי. כאילו באמת סליחה. מקווה שאתם עדיין אוהבים אותי! למרות שאני נוטשת אתכם כל תקופת זמן לקצת! אוהבת ומעריכה תמיד :)

על ספינת האוויר (משחק כתיבה)- פרק שלישי

Butterfly 29/08/2016 833 צפיות 3 תגובות
כן, לקח לי יותר מדי זמן לכתוב את זה ואני מצטערת. ממש. מעומק ליבי. כאילו באמת סליחה. מקווה שאתם עדיין אוהבים אותי! למרות שאני נוטשת אתכם כל תקופת זמן לקצת! אוהבת ומעריכה תמיד :)

היא קיבלה את הקלפים והביטה בהם. לא קלפים משהו. היא הרימה את מבטה מעבר לקלפים אליו. הוא ישב מרוכז, משתדל לשמור על הבעתו כמה שיותר אטומה וכמה קווצות ג'ינג'יות נכנסו לעיניו. הוא התאמץ מאוד לא לחשוף את הבעתו, אבל ניקו קלטה שצד ימין של שפתיו מתעקל מעט כלפי מעלה, ועיניו משועשעות יותר מכשהיו לפני שקיבל את הקלפים. משמע, הוא קיבל קלפים טובים, צריך לשחק בזהירות. המשחק התקדם יותר לאט מקודם, ניקו מחשבת את הרמזים הקטנים בפניו של הג'ינג'י ועושה את המהלך שלה. דניאל פרש, וגם בארט. קים, ניקו ועוד אחד נשארו.
"פולד." אמרה ניקו חרש והניחה את הקלפים שלה הפוכים על השולחן. ג'אד הרים את מבטו אליה בהפתעה. הרעיון היה שהוא ינצח אותו, לא שניקו יפרוש באמצע!
בסופו של דבר נשארו קים נגד ג'אד. ג'אד שם 78 חתיכות כסף, קים השווה ושניהם פתחו את הקלפים.
לקים היה סטרייט פלאש ולג'אד לא היה שום דבר. שוב ג'אד נוצח בהפרש אסטרונומי. ניקו לא הבינה מה קרה. היא הייתה בטוחה שהיא הצליחה לקרוא אותו! הסימנים הקטנים האלו, הם אלו שגרמו לה לסגת. הסימנים שהיא אומנה לקרוא ולזהות.
"מה הסיפור שלך?" ניקו נעמדה והניחה את ידיה על השולחן. ג'אד חייך וקם גם הוא וחיקה את עמידתה, "שום סיפור."
"איך אתה עושה את זה?" היא שאלה אותו. מתכוונת לתעתוע בסימנים הקטנטנים שהוליך שולל את כולם כמעט חוץ מקים. לחוסר אונים המוחלט שלה בניסיון לקרוא אותו.
"אני פשוט שחקן פוקר ממש טוב." הוא אמר וליקק את שפתיו. ראשיהם היו קרובים ברמה שהיא יכלה לספור את הנמשים הקטנים שהיו מפוזרים על פניו. עיניו הירוקות נצצו ופיו היה מעוקם בחיוך משועשע. ניקו כלכך כעסה ברגע זה, אך בו זמנית ניסתה להלחם בהעובדה שהדבר היחיד שהיא רצתה לעשות עכשיו היה לנשק אותו. את הבחור הג'ינג'י והיפה הזה.
היא נלחמה בדחף הזה בכל כוחה, ולבסוף התרחקה ממנו ומילמלה, "הפסקה. דניאל, אתה בא?"
"אחרייך." דניאל מילמל . הוא לא היה רגיל להתנהגות כזאת מהחבר השקט והרגוע שלו. ניקו היה זה שריסן את כולם והתנהג בשלווה בנוגע להכל. לא התאים לו להתעצבן ככה.
"הכל בסדר איתך?" דניאל שאל בעדינות אחרי שהלכו שניהם לקנות את ארוחת הבוקר הרגילה שלהם.
ניקו נהמה בתשובה. מה עובר עליה? ממתי היא מתפרצת ככה על אנשים? וממתי היא צריכה כלכך להלחם בחוסר שליטה מוחלט בדחפים שלה? עבר הרבה זמן מאז שהיא רצתה לנשק מישהו כמו שהיא רצתה לנשק אותו. אבל למה? מה בו גרם לגופה לעורר את ההתנהגות הבלתי רצונית הזאת? היא הרימה את מבטה ופגשה במבטו השואל של דניאל.
"הממ?" היא הניחה ששאל אותה משהו והיא לא הקשיבה.
"שאלתי אם הכל בסדר?" דניאל הרים גבה בחשדנות. ניקו התנהג מוזר אפילו יחסית לעצמו.
"אני פשוט… מנסה להבין את הבחור הזה." ניקו אמרה.
"הגבת באופן די מוזר לא?" דניאל ניסה לגשש בעדינות. שניהם התיישבו בפינה הקבועה שלהם בפינה הימנית של ספינת המתכת.
ניקו הייתה שניות מלספר לו על כל הסודות שלה, אבל עצרה את עצמה ברגע האחרון. זה לא נכון. היא לא יכולה לספר לו. הוא לא יקבל את זה ברוח טובה. ולא בארט וקים. ילדה ששיקרה להם והתחזתה לחבר שלהם במשך שנה וחצי, שיחקה איתם, למדה מהם וישנה איתם? לא, הם לא יאהבו את זה. אסור שהם ידעו.
היא החליטה להאשים את ג'אד בתגובה שלה, "הוא בחור מוזר." היא סיננה. "הוא שיטה בי ובכל השיטות שלמדתי לקרוא אנשים, שיטות שעובדות על אנשים הרבה יותר טובים ממנו בפוקר!הוא הטעה את החושים שלי. ואני אף פעם לא טועה." היא התעצבנה. דניאל שתק. גם הוא לא קרא נכון את ג'אד, אבל זה לא היה משהו כזה חד פעמי שזה יגרום לו לתסכול ולבלבול כמו שזה גרם לה.
"אני אלך לדבר איתו." היא החליטה וקמה על רגליה.
"למה?" דניאל קם גם הוא. ניקו התבוננה בו, "תשובות." ואז הסתובבה ויצאה מהקומה. זה היה הרגע שדניאל הבין שהוא החליט להתחבר עם הילד הכי מוזר בכל החללית.
היא ירדה למטה וג'אד עוד ישב סביב השולחן, הוא ושניי האחרים היו באמצע משחק. קים ובארט ישבו לשולחן אחר ושיחקו בלאק ג'ק.
היא נעמדה מול ג'אד והסתכלה עליו עד שהרים את מבטו מהקלפים שלו.
"משחק חוזר, נסיכה?" לעג לה ג'אד. היא הביטה בו במבט קשוח. "לדבר."
ג'אד הפנה את ראשו חזרה למשחק. כולם פרשו חוץ ממנו. הוא פתח את הקלפים וגילה להם שוב, שום רצף מנצח, רק ארבעה קלפים מטופשים. הוא גרף את הכסף לתוך שק וקשר אותו לחגורת מכנסיו, ואז קם והלך אחריה. היא הובילה את שניהם רחוק משולחנות המהמרים, ליד דוכן תכשיטים גנובים.
ג'אד הניח את ידיו על מותניו, מה שגרם לשריר הזרוע שלו להתקפל ולניקו לצרוח בתוך הראש שלה. מה בבחור הזה משגע אותה כלכך?!
"מה?" הוא שאל.
"מה הסיפור שלך?" היא חזרה על השאלה מקודם.
"אמרתי כבר. אני פשוט שחקן פוקר טוב. עוד משהו?" הוא שילב את ידיו על חזהו.
"אתה לא מספר משהו. נכון פישלתי קודם, אבל אני לא כזאת סתומה." היא אמרה בכעס ואז קלטה מה אמרה ועיניה נפקחו באימה מדי אחרי שידיה זינקו לחסום את פיה, כאילו בכוחן לקחת את המילים שהרגע אמרה. בהתחלה לדבר בגוף זכר כלפי עצמה היה קשה ומוזר, אבל עכשיו, אחרי כל החודשים הארוכים, זה בא לה כמעט טבעי. דבר כזה לא קרה לה כבר שנה וחצי.
היא הביטה בו באימה, ידיה עדיין מכסות את פיה.
"אני לא היחיד שמסתיר משהו, אה ילדונת?" ג'אד אמר. הוא בכלל לא נראה מופתע, או מבולבל, להפך; הוא נראה בטוח בעצמו ומשועשע.
"מה אתה יודע?" היא לחשה והורידה את הידיים מפיה לאט.
"שמישהי שיקרה לחברים הקטנים שלה במשך, כמה? שנה?. גם לבלונדיני שיקרת ככה? כי נראה שהוא די בוטח בך. אני יודע את הסודות שלך, ואיך את משחקת, ואיך לנצח אותך." הוא אמר וחייך חיוך לא שמח.
ניקו לא הצליחה להגיד שום דבר. הסוד שלה. מה שהיא שמרה בסוד במשך שנה וחצי מהחברים הכי קרובים שלה, זר ג'ינג'י אחד הצליח לגלות? זה לא ייתכן. זה לא הגיוני. וזה לא היה רק בגלל פליטת הפה המטומטמת שלה.
"איך?" היא שאלה, עדיין בלחש, עדיין באימה.
"עקבתי אחרייך. בחצי השנה האחרונה." הוא משך בכתפיו כאילו היה זה שום דבר. "זה לא היה פשוט, אבל בשביל כל מה שלמדתי ממך? זה היה שווה את זה. ראיתי אותך בהתחלה, בחורה קטנה ושקטה. קטנה כלכך עד שכמעט לא מבחינים בה. שקטה כלכך שיכולת להיות שם, ושנייה אחרי זה כבר לא, ואף אחד לא שם לב. ואת שיחקת על הקלף הקטן הזה, איזה יפה שיחקת. מי היה חושד בך? כזאת קטנה ויפה. אבל אני, בניגוד לבלונדיני, כן חשדתי בך. שחקן הפוקר המסתורי שנעלם מיד אחרי המשחק האחרון, וחוזר מיד למשחק הראשון?" הוא ניענע בראשו. "משהו כאן היה מוזר."
הראש שלה הסתחרר. הוא עקב אחריה? מישהו עקב אחריה?! במשך חצי שנה!? והיא לא שמה לב??!!
היא הרגישה כאילו היא עומדת להתעלף. והוא גם אמר שהיא יפה. היא התאפקה מלהכות בעצמה אחרי שעברה בראשה המחשבה הזאת.
הבלבול לאט התחלף בכעס. כעס על עצמה ועליו. אבל יותר על עצמה.
"מה אתה רוצה?" היא הורידה את כובע הגרב שהכביד על מצחה המזיע.
"אז גזרת אותו, יפה. דווקא יותר אהבתי אותו ארוך." ג'אד אמר. "ולשאלה שלך. אני רוצה לנצח אותך. למדתי אותך ואת הסודות שלך ובכל זאת לא הצלחתי לנצח אותך. אני רוצה שתלמדי אותי." הוא אמר.
"חשבת שבזה שתלמד את הסודות שלי תוכל לשחק נגדי? אתה לא משחק טוב בכלל! הדבר היחיד שאתה עושה טוב זה הבעות הפנים. נכון, זה הוליך אותי שולל בהתחלה, אבל זה תרגיל מאוד חד פעמי. אני לא יכול ללמד אותך לשחק." ניקו כמעט צחקה. ג'אד הזעיף את פניו.
"את מדברת בלשון זכר." הוא אמר.
"תרגול." ההלם והאימה שהיכו בה קודם שחכו מעט, כשגילתה שהוא לא רוצה כסף. הסוד שלה שמור.
"אני רוצה שתלמדי אותי את הסודות שלך." ג'אד סיכם. ניקו החזירה את כובע הגרב לראשה וחשבה.
"ואם לא אז אני אספר לכל החברים שלך מי את." ג'אד הוסיף.
"אתה סוחט אותי?" היא הרימה גבה. כלפי חוץ היא הייתה נראית מזועזעת מהרעיון, אבל בפנים היא הרגישה שמגיע לה שסוחטים אותה אחרי שהסתירה סוד כזה.
הוא הינהן.
"טוב, תבוא לחדר שלי היום בלילה. נדבר שם." היא אמרה והרימה את ראשה, לנעוץ מבט בעיניו. העיניים הירוקות החזירו לה מבט שגרם ללב שלה לדפוק מהר.
ג'אד הינהן פעם אחת ואז החל לצעוד חזרה לכיוון שולחנות ההימורים.
"רגע יש לי עוד שאלה." היא קראה והוא נעצר והסתובב.
"למה… למה אני מתבלבל," היא עצרה ונשמה עמוק, "מתבלבלת כלכך לידך? מה אתה עושה לי?"
ג'אד גיחך, "אין לי מושג. אה, ומארי קריסמס."


תגובות (3)

סיפור מעולה!!!
אני ממתין להמשך

30/08/2016 00:23

    תודה רבה שאתה עדיין עוקב!! יש לי בעיית נטישה קלה וכיף לחזור ולראות שמישהו עדיין קורא מה שאני כותבת! בקיצור תודה :) המשך בקרוב אמן

    30/08/2016 16:56

    גילוי נאות, קראתי עכשיו את כל הפרקים עד הפרק הזה. אז אני לא בדיוק עוקב…
    והגבתי לך גם בפרקים הקודמים.

    31/08/2016 10:55
13 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך