הכל יכול לקרות -פרק 65 דף חדש הפרק האחרון!! (16+)colors

נ.מ אליה
אני שוכב במיטתי ליד שחר שהטלפון שלי מזמזם. שחר ישנה כבד תודה לאל,אז אני מסתובב ועונה.
״מה?״ אני אומר
״אתה נהיה יותר מטומטם עם השנים הא?״ היא אומרת והלב שלי מקבל דפיקת אדרנלין.
אני קם מהמיטה והולך למטבח.
״מה עשיתי?״ אני אפילו לא מעוצבן. אני מתגעגע לקול שלה כל לילה. הוא נשמע בול אותו דבר,רק קצת יותר בוגר.
״מה אתה הולך ואומר לבן שלי שלום?״ שומעים מהקו שלה שהיא יוצאת מהבית.
״הוא גם הבן שלי,אם את לא זוכרת.״ אני לוקח בננה ומתחיל לקלף אותה.
״הוא לא הבן שלך,אף פעם לא היה ולא יהיה ישלו כבר אבא.״ הקול שלה רועד ויוצר בי גלים של נוסטלגיה. ככה היינו מדברים שהיינו קטנים,כנראה שדברים לא משתנים.
״אני רוצה להיות בחיים שלו.״ ובשלך. אני חושב לעצמי,אבל לא מעז לומר. אני למדתי להפסיק לעבור כל גבול,זה רק עושה רע בסוף.
״שבע שנים מאחור מדי חבובי.״ אני שומע אותה שותה משהו.
״שותה תאי?״ אני שואל והיא נשארת שקטה.
״טל,זה לא מפתיע שאני יודע עלייך הכל תרגעי.״ אני שומע אותה נושמת עמוק לפני שהיא אומרת.
״אני רוצה שתפסיק ליצור איתנו קשר,עד שטוב לי בחיים אני ממש לא צריכה את זה עכשיו.״
המילים שלה פוגעות בי והיא יודעת את זה. היא חושבת שאני אברח,איך שתמיד הייתי עושה. אז היא מצפה להפתעה.
״אני יכול להיות אבא טוב.״ אני מכניס את הבננה לתוך פי.
״אולי,אבל הייתי אומרת שהקריטריון ראשון לאב טוב זה להיות בתוך החיים של הילד. מה אתה אומר?״ היא מתיישבת במדרגות של הבניין.
״אני אומר שאת צודקת,אבל עוד קריטריון של אם טובה זה שהאב יודע שיש לו ילד. מה את אומרת?״ אני נוגס עוד פעם בבננה. השיחה הזאת אולי השיחה הכי טובה שהייתי לי בשבועות.
״אני אומרת שיש מקרים מיוחדים שהאב לא מספיק בוגר בישביל להיות בחיים של הילד אז היא לוקחת את האחריות עליה.״ היא שותה מהתאי ונאנחת.
״הוא נראה בול כמוני.״
״צודק״ היא צוחקת.
״הוא הזכיר לי אותך.״ אני אומר לה בכנות. איך הוא חייך אלי ושמח לראותי. בול כמו אמו.
״הוא מזכיר לי אותך יותר ויותר כל יום אליה. וזה לא דבר טוב.״
״אני שמח שנשאר לו לפחות חלק קטן ממני.״ אני מסיים את הבננה וזורק אותה לפח.
״גם אני.״ היא אומרת כל כך חלש שאם לא הייתי מקשיב כל כך טוב לא הייתי שומע.
״תפגשי אותי.״
״מה? עכשיו?״ היא שואלת. הקול שלה נשמע קצת הרבה יותר שמח ממה שהיא רוצה שהוא ישמע.
״כן.״ אני מחייך. אני יודע שהיא כבר יודעת שאני מחייך.
״למה נראלך? שתיים בלילה. והבן אדם האחרון שאני אצא עם פיגמה מהבית בישביל יהיה אתה.״
״מה את לובשת?״ אני מסתקרן.
״תפסיק להיות מטריד.״ היא אומרת בקול רציני.
״נו תגידי,אני אגיד לך אם זה בסדר לצאת ככה מהבית.״ אני יוצא מדירתי. יהיה חבל אם חברתי לשנתיים תגלה שאני בוגד בה בטלפון.
״גופייה ותחתונים.״ פאק.
״אממ..את רוצה שאני אפגוש אותך בכניסה לבניין שלך? כי ככה לא מקובל לצאת ברחובות. אפילו בתל אביב.״ אני מנסה לא להישמע מחורמן אבל לא מצליח לי.
״נראלך שאני ארד ואראה אותך עם תחתונים וגופייה?״ היא מצחקקת.
״רק בחלומות שלך אליה.״
אני נשאן על הקיר.
״אין לך כלום שלא ראיתי מיקודם,נו זה כמו אחים.״ אני מנסה לשכנע אותה.
״זה ממש לא כמו אחים. צר לי להגיד לך שאחים לא מזדיינים בכללי,אולי זה משהו שאתה רגיל אליו אבל לא אני.״ היא מחייכת,אני מרגיש את זה.
״נו אז מה גם אני עם בוקסר וחולצה.״
״נו ו? מי אמר שתצטרך לצאת ככה החוצה?״
״אני רץ אלייך עכשיו טוב? אני עושה את זה בישבילך. אפילו אם יש סיכוי שיאנסו אותי בדרך.״
״אתה אפילו לא יודע איפה אני גרה.״ היא מזמזמת קולות של שמחה.
״אוי אני יודע חיים שלי.״ אני נועל את הדלת ומתחיל לרדת למטה במדרגות.
״אתה לא נהייתה סטוקר עם הזמן נכון?״
״אני ראיתי לאן תומר נכנס והקשרתי נקודה לנקודה.״ אני מתחיל לרוץ.
״ישלך חברה אליה.״ היא מתיישבת בחזרה במדרגות.
״ואת מאורסת.״ אני מזכיר לה.
״אני לא הולכת לבגוד בו,אף פעם.״
״מי אמר שתבגדי?״ אני שואל.
״כל פעם שאני לידך אני בוגדת.״ היא לוחשת. אני שומע צרחות מאחוריה של ילד קטן. כנראה תומר.
אני יוצא מהבניין שלי ופונה ימינה.
״זה כיף לשבור את החוקים פעם בה לא?״ אני רץ כמו מטורף,אני בטח נשמע כמו טרזן בטלפון.
״אוי כוס עמאק תגיע כבר.״ היא מנתקת ואני ממשיך לרוץ.
כשאני מגיע לבניין שלה היא כבר מחוץ לדלת וכפי שהיא תיארה רק עם תחתונים וגופייה,בלי חזייה.
זה הולך להיות קשה.
״בוקסר יפה, מאיפה קנית? חנות של ילדים?״ היא מתחצפנת עלי.
״בת זונה.״ אני מסתיר לה כאפה חלשה.
היא מסתירה לי בחזרה. לא מצליחה להכאיב לי בכלל.
״יפה לך גופייה בלי חזייה.״ אל ההתחלה שאני אומר את זה היא מכסה את החזה שלה עם ידייה. חבל.
״יפה לך אדם שרץ ברחוב כמו משוגע בשתיים בלילה.״ היא מסתכלת עלי ואני עליה.
״יפה.״ אני מניד את הראש. הקומבאקים שלה נהיו אפילו יותר טובים.
״אז על מה רציתה כל כך לראות אותי?״ היא שואלת ומתחילה ללכת. אני מדגיש שהיא לא מורידה את הידיים מהחזה. תודה לאל שאין אנשים בחוץ.
״אני רוצה לקבל זכויות על בני״ היא ממשיכה ללכת ולא מקשיבה לי.
״בחלומות שלך.״ היא מזיזה את התחת שלה בצורה שקשה לי להתרכז.
״לכי זדייני.״ אני נוזף בה.
״עושה את זה כל יום כבר מותק.״ היא אומרת ואני עוקב אחריה כמו כלב מסכן.
״הוא לא רוצה להכיר את האבא האמיתי שלו?״
״כבר מכיר,קוראים לו עמרי.״ היא מחייכת.
״את יודעת באלי לראות את הבן זונה הזה אחרי כל השנים האילו,מגדל את שתי הדברים ששייכים לי.״ אני עוצר ומחכה לפצצה שתבוא עם מילותי.
היא מסתובבת. ובוהה בי.
״לא דברים שלך אנחנו.״ היא מסתובבת בחזרה וממשיכה ללכת.
״אתם כן ואת יודעת את זה.״ אני לא ממשיך ללכת.
היא מסתובבת בחזרה והולכת אלי כל כך מהר שהיא כבר מספיקה להגיע לכך שאנחנו עומדים חזה לחזה.
״אני נראת לך כמו אישה ששייכת לגבר?״ היא מדברת ואני רק מסתכל על שפתייה העוות.
״קצת.״ אני מלקק את שפתי.
״אתה נראה לי כמו שפוט של אישה.״ היא נושכת את השפה שלה.
אני יודע מה היא מנסה לעשות. היא מנסה לגרות אותי. לא יעבוד לה.
״לפחות אני זה שמזיין אותה ולא היא אותי.״
היא מסמיקה טיפה ויורקת לי בפרצוף.
״נראלך שאני מזויינת?! אני מזיינת מותק!״
אני מנקה את הרוק שלה מפרצופי.
״לא היה לי זכור ככה פעם אחרונה שראיתי אותך ערומה.״ זה מקפיץ אותה. היא נהיית אדומה מכעס.
״לך! אתה שומע לך ועזוב את המשחה שלי בשקט! אנחנו לא רוצים שום קשר איתך!״ היא מתיישבת על המדרכה.
״זהו שאני רוצה קשר איתכם.״ אני מתיישב לידה.
״נשבעת מחר אני מתקשרת לעורך דין שלי ואתה לא תוכל להתקרב אלי אפילו אם רצית,אתה שומע?!״ היא צועקת עלי. אבל היא לא מצליחה להפחיד אותי.
״אני יודע שאת בחיים לא תעשי את זה.״
״אז אתה לא באמת מכיר אותי.״
אני נושם את הריח שלה היא מקסימה.
״את מתחתנת עוד כמה ימים לא?״ אני שואל אותה.
״איך אתה יודע?״ היא מפנה אלי מבט חד.
״כי אני הדי ג׳י שלכם.״ היא קמה מיד.
״אל תעבוד עלי.״ היא מצביע עלי יד.
״נמאס לי מהמשחקים שלך!״
״נשבע לך שאני אומר אמת. עובדה. השם במה שלי הוא פסי.״ היא מורידה את האצבע שלה והפרצוף שלה הופך לחיוור.
״אבל אבל,היה לא הייתה תמונה שלך באתר..ודיברתי איתך בטלפון..איך זה הגיוני?!״
״דיברת עם המפיק שלי. ואיו לי תמונות שלי באתר. ״ אני מסביר לה.
״הוא אמר לי שקוראים לך רן.״ היא נוזפת.
״אני אף פעם לא אומר את השם האמיתי שלי.״
״אתה לא בא,אני מבטלת לך!״ היא מוציא סיגריה ומצית מהתחתונים.
מאיפה לאישה יש סיגריות בתחתונים.
״לא קראת? אסור לבטל לי כמה ימים לפני, את חתמת על הדף.״ אני מחייך.
״אני הולכת להרוג אותך!!!!״ היא זורקת עלי את המצית הדלוק. אני זז מהר אחורה.
״אז אני רואה שפעם הבאה נתראה שתהיא בשמלה,מקווה שתשימי חזייה אז.״ אני קורץ לה ומרים.את המצית ומכבה את האש.
היא עוד לא יודעת שאני מתכנן לעצור את החתונה.
כנראה אני באמת בן אדם מפתיע.
-הסוף-