שחור לבן- הקסם שלה (הלוליינית)

היא תמיד ידעה לכופף את כל חוקי המרחב והכבידה. זה היה חלק בלתי נפרד ממנה, מורשה שהיא נולדה איתה. היא היתה ילדה בודדה, יתומה, ולכן היה לה מאוד קשה להבין מונחים כמו "משהו אישי" או "פרטי". הקרקס אימץ אותה בגיל צעיר ותמיד חלק בכל דבר. אין משהו אישי ברכוש הקרקס, אולי פרט לכסף ולהופעות של כל אחד; לכן כשהיא גילתה את הקסם שלה בפעם הראשונה זה היה נפלא ומשונה כאחד. פתאום יש לה משהו שהוא רק שלה.
לאחר זמן המומחיות שלה התגלתה כלוליינות. פתאום הרבה יותר אנשים בקרקס שמו לב אליה ואל היכולות שלה. היא קיבלה יותר הופעות ואוהל גדול יותר.
מידי לילה היא היתה נשארת בשטח הפתוח של הקרקס ומתאמנת. היא היתה משננת את התנועות שגורמות לגופה לרחף ואת אלו שגורמות לדברים להופיע או להיעלם בעזרת ידיה.
הלוליינית גילתה שגם הראייה שלה משתפרת. היא היתה מביטה בשמי הכוכבים בכל לילה ובוהה בזוהר שלהם. הכוכבים היו ההשראה שלה. העוגן שלה.
העובדה שעכשיו המופע שלה עומד להיגמר מחזירה אותה למציאות ומשכיחה ממנה את מחשבות העבר. היא יורדת מין הבמה בליווי מחיאות כפיים רמות. לבושה המנצנץ דועך ונעלם לאחר שהיא נעלמת אל מאחורי הקלעים. לאט לאט האולם מתחיל להתרוקן עד שאין איש.
הווילון הראשי לאוהל נסגר. עכשיו רק היא באוהל.
היא נושמת לאט, בהקלה, ופתאום נרות מתחילים להידלק, מופיעים להם כך משום מקום, מרחפים באוויר. האור שלהם זוהר ומאיר את כל האוהל באור צהוב עדין. היא מרימה מעט את ידיה, מותחת אותן, עושה כמה תרגילים לקראת מה שיבוא.
סרטים לבנים מתחילים לעטוף את גופה, מעצבים עליה תלבושת חדשה. שמלה לבנה שצמודה לגוף בחלקה העליון ורחבה מהמותן לבושה עליה עכשיו- לא בדיוק תלבושת האופיינית ללוליינית, אך מצד שני, היא לא סתם לוליינית.
חבלים שחורים הופיעו, גם הם מרחפים באוויר. האוהל כולו היה נתון לקסם בלבד, מתנגד לכל אפשרות של נורמאליות. לפעמם לכוח שלה היה השפעה כזו על הסביבה שלה, כך שכנראה זו היתה הסיבה ששום דבר לא היה מחובר למשהו מוצק חוץ מאוויר.
היא סובבה את ידה סביב אחד החבלים והחלה להסתחרר באוויר, תחילה לאט, ואז צברה תאוצה תוך כדי שהיא עוברת מחבל אחד למשנהו.
עוד ועוד חפצים החלו להופיע באוויר. חישוקים, מוטות, כדורים, כולם דורשים ממנה ריכוז מוחלט, שליטה עצמית ושימוש מלא במיומנויות שלה. היא נעה כל כך מהר בין המוטות וקפצה מעל הכדורים עד שאם היית מסתכל על זה מהצד לא היית מצליח להבין מה קורה מולך, לא היית מתמקד בדבר.
היא הניפה את רגלה באוויר ולפתע זוג ידיים אנושיות תפסו בה, מאזנות אותה בתנוחתה.
הלוליינית השפילה את מבטה מטה. זה היה אחד מהאנשים שתמיד באו לראות את המופעים שלה. הוא כבר לא לבש את בגדיו הקודמים, אלא בגד גוף שחור שהיה בעל מכנס קצר תואם. הוא גם לא השתמש במשקפיו.
לפתע הם היו שניהם על הרצפה שוב, רגליהם על קרקע מוצקה.
הוא סחרר אותה מעט בריקוד קצר ואז נעלם, בלי לומר את שמו או איך זה שהוא בעל קסם והיא לא מכירה אותו. היא אפילו לא מרגישה ממנו את החשמל שבדרך כלל נובע מבעלי קסם.
הכל חזר להיות כמו קודם, חשוך וריק.
היא חיככה את ידיה זו בזו כדי לחמם אותן מהקור הפתאומי שפלש אל תוך האוהל ושמה לב לניצוצות צהובים שניצתו מאצבעותיה.
קסם זהו דבר נפלא, היא חשבה לעצמה בלב. ונראה שאחרי הכל עדיין יש לה אחד כזה.