הפינה של אליסון \ פרק 2 \ רופאים

שלום לכל הקוראים והקוראות. שמתם לב שבכל פרק, אפילו בהקדמה שכתבתי, אני פותחת בארבעת המילים האלה? וואו רק פרק שני וכבר יש לי סימן עיקר, לא הכי מקורי אך גם זה משהו. טוב מספיק להתלהב מעצמי ובואו נתחיל… שלום לכל הקוראים והקוראות, הנושא של היום הוא רופאים. בואו נראה איך אתם מגיבים כשמודיעים שיש לכם תור:
5 ימים לתור- למה מכל האנשים בעולם דווקא לי מגיע את הסבל הזה? זה פשוט לא הוגן..
3 ימים לתור- אתם לא תצליחו להוציא אותי מהחדר הזה בחיים, אני לא הולכת לשום רופא!
היום הגדול- אני צועדת למוות שלי, זהו זה הסוף..
אהה רק אני ככה? פדיחה.. בסדר יכול להיות שאתם לא מגזימים כמוני, אבל בכל זאת אתם לחוצים מהבדיקה, זה פשוט בלתי נשלט. מי שלא הוא גיבור, למרות שהוא לא נורמלי ואני מצדיעה לו. ברצינות, אני ממש עם היד על המצח. לכל הנורמליים בינינו, בקיצור הלחוצים, אני הולכת לנסות להסביר לכם איך להוריד את הלחץ בלי שהוא יעלם לגמרי אך לפחות ירד קצת. איך אני יודעת שההצעות שלי יעבדו? טוב אני משתמשת בהם על עצמי וזה די עובד האמת. לא, אני לא גנבתי את ההצעות מאיזה אתר אלה פיתחתי אותם בעצמי כשישבתי בתורים של מרפאות. אז תפסיקו, אני לא גנבת… רק שתדעו אני מפחדת מרופאים לא פחות מימכם, אלה יותר. אז אם זה עוזר לי יש סיכוי גדול שגם לכם.
רק לי נראה מוזר שרוב האנשים פוחדים מרופאים? הריי הם אלה שאמורים לטפל בנו ולעזור לנו, הם אמורים להיות המושיע שלנו. אני בטוחה שגם לכם זה נשמע לא הגיוני! אז למה אנחנו חוששים מפניהם כול כך? יכול להיות שהחלוקים הלבנים, המכשירים המתכתיים והתאורה שבה הם עובדים, לא ממש משאירה לנו ברירה. זה נראה כמו התחלה של סרט אימה ברגע שאתה נכנס, אז מה הפלא שאנחנו מגיבים ככה?
מה שכן צריך לנשום עמוק ולהרגיע את עצמכם, אחרת כל דבר קטן יגרום לכם פחד. צריך ממש להילחם בפחד שמאיים לשטוף אתכם ולא לתת לו להשתלט עלייכם אחרת המצב יהיה אבוד, אני רצינית אתם פשוט לא תתנו לרופא לגעת בכם וזה רק יאריך את התור והסבל המיותר שלכם ושל הרופא. כן גם הרופא סובל, יש לו כל כך הרבה מטופלים וכל כך מעט זמן, די קל להבין שהוא משקיע הרבה מאמץ וכשאתם נלחמים בו זה סוחט אותו. באמת, קצת התחשבות אנשים… אני מבינה שגם לכם קשה, אבל גם הוא בן אדם בדיוק כמוכם, שרוצה רק לטובתכם. כשלא תפריעו לו הוא יגמור את העבודה ותגישו הקלה לא פחות מימנו.
אתם מכירים את הריח של המרפאות? אני יודעת זאת אחת השאלות המוזרות שלי, אך אני בטוחה שאתם מבינים למה אני מתכוונת. אם אתם עדיין בסימן שאלה, אז אני מתכוונת לריח של הסטריליות, מתכת, קפה, אקונומיקה, שמעורבבים בחולי ותסכול. הריח הזה נמצא בכל המרפאות בלי יוצא מהכלל וזה פשוט נורא. ברגע שאתם נכנסים הוא מכה בכם בלי שתשימו לב, פשוט שואב מימכם את מה שהרגשתם מחוץ למרפאה ומכניס אתכם לאווירה של המקום, שהיא די מבאסת. אבל בואו נודה שאחרי שמתרגלים אליו, הוא כבר לא מפריע לכם ואתם בכלל שוכחים מימנו.
בזמן שאתם מחכים בתור, אתם רואים אנשים עם פציעות או משהו שמסגיר למה הם באו, כמו כיסא גלגלים, גבס וכדומה. או סתם צמר גפן באוזן, שיעול וכדומה. בנוסף לאלה, אנשים שפשוט אתם לא מבינים מה הם עושים במרפאה, הם פשוט נראים בריאים לגמרי. אבל זה לא ממש מעניין אתכם, כי גם אתם כאלה לרוב, לא חושפים מה יש לכם עד שאתם לא נכנסים לבדיקה עצמה ומתחילים לדבר. אתם גם רואים רופאים שעוברים עם מכשירים בלי טיפת לב לאנשים הלחוצים. ברצינות, הם מתנהגים כאילו זה רגיל לעבור ליד אנשים עם מזרק משומש או כבלים של חשמל שגורמים למחשבות להתפרע. יש גם את הילדים הקטנטנים האלה, שלמרות שהם קטנים מימכם הם לא פוחדים בכלל, רק מחפשים משהו שיעסיק אותם בהמתנה לבדיקה ולרוב מציירים על כל דבר שההורים נותנים להם והנינוחות שלהם מעצבנת אתכם.
בדרך כלל אתם לא מתאפקים ומתחילים להקשיב לשיחות של אנשים מתוך שעמום. אני לא שופטת אתכם על כך, אך אני מזהירה, אל תקשיבו לשיחות על זריקות, כאב, תאונות וכדומה, הרשימה ארוכה בעיקר כשאתם במרפאה. זה יגרום לכם לצמרמורות ותחושה של הטרדה מיותרת. תקשיבו לשיחות יומיומיות שלא קשורות עליכם, שהמחשבה עליהם תרגיע אתכם לזמן קצר. אני לא מעודדת להקשיב לאנשים ולדחוף את האף, אך יש כאלה שזה מעביר להם את הזמן ואין מה לעשות בנידון. אני אישית מרגיעה את עצמי, ממש מדברת אל עצמי במובן של, "רוגע, את יכולה לעבור את זה." אני חייבת להגיד שזה ממש עוזר לי.
בנוסף על תסתכלו על פציעות וכאלה, אתם לא יכולים לדמיין מה זה יעשה לכם. פשוט אל תסתכלו, כמה שזה מעניין זה לא שווה את זה. אתם יכולים לשלוט בכם, אל תגידו שלא. כי אם לא, אז אין לכם כוח רצון וזאת בעיה. תזכרו שרופאים הם לא רוצחים סדרתיים, תפסיקו להסתכל על סרטי אימה!
כדי שתדעו שלא כל מה שנמצא בחדר שבו בודקים אתכם הוא בשבילכם. תמיד נכנסים, מסתכלים על כל המכשירים שבחדר וחוטפים התקף לב. לבסוף, אתם מגלים שמה שנועד לבדיקה שלכם זה מקלון ארטיק ומכשיר שהוא פנס מצלמה. לפעמיים בכלל הרופא לא נוגע בכם, רק שואל שאלות. נכון לעיתים הבדיקות כוללות מכשירים אחרים, אך לא כולם מפחידים כל כך כמו שהם נראים. אתם לא חייבים להסתכל על כל דבר שנוגע בכם, תאמינו לי כשמסתכלים פוחדים יותר.
בקיצור ההצעות שלי בכל מה שכתבתי היו, לנשום עמוק, להירגע, לתת לרופא לטפל בך, לא להסתכל או להקשיב לדברים שיטרידו אותך ולבסוף לא לפחד מכל מכשיר קטן. אתם בטח רוצים לשלוח אותי לאיזה מרפאה כי יכולתי לכתוב לכם את ההצעות בשתי שורות במקום בדף שלם, אבל זה מה שיש.. מה שניסית להגיד הוא שגם רופאים הם בני אדם סך הכל, כי לא משנה כמה כאב או אי נוחות הם יעשו לכם, זה למטרה טובה. להעלים כאב אחר, זה כאב תחת כאב. כאב שיכול להזיק לך מוחלף בכאב זמני שנגרם כתוצאה מעזרה. אני מנסה לגרום לכם לפחוד פחות כשאני מזכירה את המילה כאב שוב ושוב. אני ממש גאון… זה היה בציניות!