joe mabel
זה נכון. על כל חפץ שאתם קונים, עוד חיה מאבדת את מקום מגוריה, או מתה. וההרס לא מפסיק בזה- החיה שיכלה לאכול אותה נשארה ללא מזון ומתה גם. והחיה שהייתה אמורה לאכול אותה גם מתה מרעב. גם אם לא נראה לכם שאתם פוגעים בסביבה, אתם כן. הרבה פעמים אומרים לנו שהנכדים שלנו יחיו בעולם מלוכלך ומזוהם, בגללנו. אבל זה לא נכון. לא רק הם. *אנחנו* נחיה בעולם הזה. בעוד כחמישים שנה, אם לא נפעל, העולם יהיה מזוהם ומלוכלך יותר מאי פעם. אל תתנו לזה לקרות!

כל הדברים שרצית

joe mabel 17/07/2016 1019 צפיות 3 תגובות
זה נכון. על כל חפץ שאתם קונים, עוד חיה מאבדת את מקום מגוריה, או מתה. וההרס לא מפסיק בזה- החיה שיכלה לאכול אותה נשארה ללא מזון ומתה גם. והחיה שהייתה אמורה לאכול אותה גם מתה מרעב. גם אם לא נראה לכם שאתם פוגעים בסביבה, אתם כן. הרבה פעמים אומרים לנו שהנכדים שלנו יחיו בעולם מלוכלך ומזוהם, בגללנו. אבל זה לא נכון. לא רק הם. *אנחנו* נחיה בעולם הזה. בעוד כחמישים שנה, אם לא נפעל, העולם יהיה מזוהם ומלוכלך יותר מאי פעם. אל תתנו לזה לקרות!

תארי לך שמציעים לך שולחן חדש. בדיוק כמו שרצית. הדבר היחיד שעומד בינך לבין השולחן הוא עץ, שממנו עשוי השולחן. את לא מנידה עפעף ולוקחת את השולחן בהתרגשות. אבל עכשיו לסנאי שחי על העץ אין בית, וגם לא לגוריו. הם נאלצים לעזוב את המקום ולברוח מהר, אבל אין להם לאן, ולכן הם מתים. גם הנשר מת מרעב כי הוא כבר לא יכול לאכול את הסנאי שנעלם.
אבל את לא חושבת על זה, כי העיקר שקיבלת את השולחן שרצית.
ותארי לך שמציעים לך מכונית מהממת. בדיוק כמו שרצית. הדבר היחיד שעומד בינך לבין המכונית הוא עכבר קטן, שבשביל חומרי הגלם למכונית יאלצו לסלקו מביתו. את מסתכלת מזווית העין על העכבר, אבל אחרי רגע את נכנסת למכונית בהתלהבות. אבל כעת לעכבר אין בית, והוא נודד בשממה אינסופית עד שהוא מת. עכשיו לא פגעת רק בעכבר, אלא גם בהוריו, ילדיו, בת זוגו… וגם בנחש המורעב, שהעכבר הזה היה מזונו היחיד, פגעת, וכעת אין לו מה לאכול והוא ימות.
אבל את לא חושבת על זה, כי העיקר שהשגת את המכונית שרצית.
ותארי לך שמציעים לך בית מדהים. בדיוק כמו שרצית. הדבר היחיד שעומד בינך לבין הבית הוא שפן סלעים קטן, שכאשר חצבו בסלע כדי להוציא את החמומרים הדרושים לבית שלך, הוא יגורש מביתו. את קצת מתלבטת, מסתכלת בחשש לעבר השפן שמסתכל עלייך באימה ובתחנונים, אך רגע לאחר מכן את שועטת לכיוון הבית בצרחות של אושר. אבל עכשיו לשפן אין מקום מגורים, והוא נאלץ לעבור ממקום למקום עד שלבסוף נפטר, ואיתו גם כל משפחתו שנאלצה לנדוד איתו. אבל את כבר שכחת מהשפן הקטן שהרגת… ומכל משפחתו… וגם מהטיגריס, שכל מזונו שנותר הוא השפן שברח, ובאפיסת כוחות הוא צונח על הקרקע ושוקע בשינה שממנה לא יתעורר לעולם.
אבל את לא חושבת על זה, כי העיקר שהשגת את הבית שרצית.
את לא חושבת על העץ, ועל הסנאים, על העכבר, ועל הנחש, על השפנים, או על הטיגריס.
את לא רואה את הנזק שגרמת להם.
לך.
ואני תוהה מתי תפסיקי, מתי תפסיקי להרוס את הטבע מסביבך בשביל השמלה, או המכונית, או הבית.
אני תוהה מתי תפסיקי לרצות כל כך הרבה דברים שאת אפילו לא צריכה.
מתי סוף סוף תראי, שאת פוגעת בכולם.


תגובות (3)

רעיון מאוד יפה, הכתיבה מעולה :-)
המסר היה מאוד חשוב, ואני לוקחת אותו איתי לחיים.
תעלי עוד סיפורים….

26/07/2016 11:24

תודה רבה..

27/07/2016 08:36

הקטע הקצר הזה בעל מסר מאוד חזק.
את הצלחת להעביר את המסר בצורה ברורה ויפה. הכתיבה שלך טובה. אהבתי :)

27/07/2016 12:22
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך