הכל יכול לקרות -פרק 61 אליה עוזב את הבית ספר ואת טל ארבעה פרקים האחרונים!! (16+)raging

נ.מ טל
אני יושבת בגנון,המקום שלנו וחושבת על השיחה האחרונה שלנו.
זה היה לפני שכולם עלו על האוטובוס,הוא חיבק אותי ואמר לי שהוא אוהב אותי.
אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב שהוא היה קצת..מוזר.
הוא לא הסתכל לי בעיניים ולא נישק לי את הצוואר איך שציפיתי. מוזר.
כתבתי לו לפני חצי שעה שיגיע,הוא לא הגיע.
אני באה להתקשר עליו, אבל אני כבר רואה צל מאחורי. אני מסתובבת.
הוא לבוש הכל בשחור עם ביני אפור. הלב שלי פועם מהר כרגיל,אפילו שראינו אחד את השני ערומים,הרגעים האילו מרגישים לי אפילו יותר..אינטימים.
הוא מתיישב לידי ומחבק אותי. אני כבר רואה שהוא רחוק,לא איתי במאה אחוז.
הוא מריח כמו סיגריות וסבון,הריח החדש האהוב עלי. אני משתחררת מהמגע שלו.
״איחרת.״ אני אומרת ברוגע.
״היו לי כמה עניינים.״ הוא מרים את ידו ומזיז לי את השיער מהפרצוף.
״איזה עניינים?״ הוא מוריד את היד ונשאר שקט. הוא אף פעם לא שקט.
״אליה,מה קרה?״ אני מהססת,הוא מפחיד אותי עם ההתנהגות הלא רגילה שלו.
״יערה סיפרה לאורי שאני לוקח מסירות מניקו.״ הקול שלו עולה והוא מחזיק אחורה דמעות.
אני מיד מחבקת אותו,הוא לא בוכה כמעט אף פעם אז כנראה זה היה מאוד חשוב לו. בת זונה.
״היא עוד הולכת לקבל ממני״ אני יורקת לרציפה אצידה.שימח שמה זונות כאילו לא צריכות לחיות. העיניים שלו נהיות אדומות כי הוא רוצה לבכות,אבל הוא לא מסכים לעצמו. הוא כל הזמן חופר לי על כמה שזה מוריד את הגבריות שלו.
״אליה,אתה יכול לבכות זה בסדר לבכות.״ הוא מפנה ממני את מבטו ושם את שיערו על העין שלו. הוא רוצה להסתיר ממני את הכאב. קשה לי לראות אותו ככה.
״אני לא בוכה אף פעם את יודעת,אבל מאז שהכרתי אותך בכיתי יותר ממה שבכיתי כל חיי.״
הוא אומר ואני מפה את מבטו אלי.
״אני אף פעם לא רציתי שתפגע,אני כל כך מצטערת על כל הכאב שהבאתי לך,מאז שהכרתי אותך חייכתי יותר ממה שחייכתי כל חיי.״ אני אומרת והוא מיד מחייך. אני רואה את החיוך שאני הכי אוהבת.
״אני לא אוהב שאת שומרת ממני דברים,אמרנו שנהיה ישרים.״ על מה הוא מדבר? פאק הוא יודע.
״כלום לא בטוח עדיין,אליה.״ אני דואגת ככך שהקול שלי יהיה ברור,כי חבל שנבזבז דמעות מיותרות.
״אבל זוגות מדברים על דברים כאילו.״ הוא נושך את השפה התחתונה שלו בכאב.
״זה רק היה לפני שבועיים ששני אמרה לי שעשינו את הטעות הזאת,אני מצטערת.״
״שבועיים ארוכים מדי טל! את פאקינג היית צריכה לחשוב על זה לפני! אני לא יודע על כל החרא עם גלולות! אני לא רוצה שיקרה לי את אותו דבר את אותו…-״ הוא מפסיק ואני משלימה לו את המשפט.
״ויקי.״
״אנחנו רק ילדים,אנחנו לא נוכל לגדל ילדים.״
״אליה רק עברו שבועיים,רק נוכל לדעת עוד חודש,תרגע. זה בטח כלום.״ אני מלטפת לו את החזה אבל הוא מתרחק.
״זה לא כלום,את אומרת את זה לכל חברותייך ולא חושבת אפילו על להגיד את זה לי.״ הדמעות שלו נופלות על חולצתו ומשאירות כתמים.
״אני מצטערת! אני לא אעשה את זה עוד פעם!״ הוא מחמיץ את עיניו ממילותי וקם.
״אני לא יכול להיות איתך בקשר שיש משהו שגדל בתוכך.״
״אין בתוכי כלום! חכה חודש אליה! אני מתחננת!״ אני עולה לרגלי אבל כמעט נופלת מרוב שהם רועדות.
״אני לא יכול להיות איתך כאילו כלום,שיש אפילו טיפת סיכוי שיש בך את התינוק שלי. אני לא יוכל להיות אבא. אבא שלי עשה מספיק טעיות איתי ואני לא יכול לעשות את אותם טעיות על אחר. תביני את המצב שלי טל..אני פשוט לא מסוגל.״ הוא הולך
״אליה! אליה! זה היום האחרון לפני החופשה אתה עוזב אותי! אתה לא רוצה לגמור את זה ככה נכון?!״ אני מחזיקה בעמוד לידי לעזרה, הוא ירה בי עכשיו.
הוא ממשיך ללכת.
מאז היום הזה לא ראיתי את אליה לשבעה שנים.