יחפה
לא יודעת שיר.לא יודעת סיפור.רק יודעת שזה יצא מהלב. מזמן לא כתבתי...כנראה שזה חלק מהשדים האלה שכותבים ממני. תמיד כשאני כותבת,בדרך כלל זה לא באמת שאני שמה לב מה.באמת היד שכותבת. אני קוראת מנסה להבין מאיין זה מגיע. לרוב אני כותבת שירים עצובים כאלה,מדכאים יש לומר. ועכשיו הקטע הזה כשכמעט בטוח לי שיצא ממני.מתחתית התודעה(שאגב אני לא בטוחה כמה הוא טוב,אבל יודעת שהוא פשוט אמיתי כנה וחשוף) אשמח לשמוע מה אתם חושבים ועד כמה משונה אני.

תחתית התודעה

יחפה 15/07/2016 692 צפיות אין תגובות
לא יודעת שיר.לא יודעת סיפור.רק יודעת שזה יצא מהלב. מזמן לא כתבתי...כנראה שזה חלק מהשדים האלה שכותבים ממני. תמיד כשאני כותבת,בדרך כלל זה לא באמת שאני שמה לב מה.באמת היד שכותבת. אני קוראת מנסה להבין מאיין זה מגיע. לרוב אני כותבת שירים עצובים כאלה,מדכאים יש לומר. ועכשיו הקטע הזה כשכמעט בטוח לי שיצא ממני.מתחתית התודעה(שאגב אני לא בטוחה כמה הוא טוב,אבל יודעת שהוא פשוט אמיתי כנה וחשוף) אשמח לשמוע מה אתם חושבים ועד כמה משונה אני.

יש בי מילים.
הן צועקות ממני.
זועקות שאקשיב.
יש בי רצונות.
שלעולם לא באמת
התכוונתי להגשים.
ויש לי עולם,שלם.
מלא מטפאורות
ומושגים גבוהים.
כזה מסודר ומרוהט.
שמצייר לי את החיים.
ובנתיים מסתדר בתוכי
חור שחור
שמעיק בתוכי
מלא במילים וברצונות,
המבולגנים והמשונים שבי.
שמסתתר לו שם
שזועק ממני.
שמדי פעם מגיע בלילות.
שגורם לי לבכות
באופן מכוער.כל כך.
שגורם לי לשנוא את עצמי.
את הבחירות שלי.
את עצמי.
ואני פוחדת
פחד נורא.
חרדה רצינית.
ופוחדת על חיי.
על כמה שונים הם מעצמי.
וכשאני קמה בבוקר
מיוזעת.
לאט לאט זה נעלם.
ואני חיה את החלום.
והשדים חוזרים למערה.
וחוזרים להיות סתם מועקה
בתחתית התודעה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך