הכלה השמחה והחתן הרוקד

בעיירה – בה כולם היו עסוקים – ממהרים – בה לא היה זמן לברך איש את ריעהו בברכת
בוקר טוב – עיירה בה כולם היו מלאים בתאוות כסף והזמן רץ – לא היה זמן להקשיב לקצב
החיים – להקשיב למכאובי האדם – ואפילו להקשיב לאדם לעצמך לא היה זמן –

יום אחד הגיע לעיירה בחור רענן והתחיל לנגן בכינור והתחיל לרקוד והרגיש כל כך טוב

והוא שר – כשאני שמח – העצב בורח – אני כל כך שמח – וזה נותן לי כח

והאנשים סביבו רצים ממהרים – ואין להם זמן

הביטו בו בחטף ולגלגו משוגע האיש משוגע לא עובד רק רוקד ושר . אדם לעמל יולד
וכל אחד זרק משפט בחטף והלך

וכך עבר לו יום ועוד יום וכולם עסוקים ועומד לו אותו אדם מול ביתו של ראש העיירה
ומנגן בלילה הניח מזרון ישן וביום ממשיך לנגן.

עברו חודשים ויום אחד הגיעה לעיירה בחורה לבושה בשמלה מלאה בחיוכים ועל ראשה פרח
ורוד והיא רוקדת ושרה – שרה ורוקדת הביטו בה אנשי העיירה ממהרים עוד משוגעת
מיהרו לראש העיירה לכנס ישיבה חשובה משוגע ומשוגעת והחליטו לכנס ישיבה בדחיפות
הגיעו אנשים חשובים כולם מעומלנים בעלי עניבות ומגבעות אין לנו זמן צריך מהר
להחליט מה עושים עם האיש שמנגן ורוקד – ממש משוגע והבחורה לבושת השמלה מלאה בחיוכים
ולראשה פרח ורוד זה ממש לו טוב ובעודם יושבים – וחושבים – אין זמן אמר ראש העיירה
אני ממהר – וכולם מיהרו אחריו והחליטו לדחות את הישיבה לשבוע הבה ואולי לעוד שבועיים – ובסופו של דבר החליטו פה אחד שאין זמן לכנס ישיבה וכל אחד מיהר לשוב
לעסקיו.
בינתיים המשיך הבחור לנגן ולשיר – והבחורה רקדה מלאה בשמחה – עיניהם נפגשו
והלב התאהב מלאים בשמחה החליטו להתחתן ולהקים משפחה
שנים חלפו ואנשי העיירה חולפים ממהרים תשושים עסוקים ולידם זוג מאוהב אוחזים
בילדים ובתנוק שמח
עד שיום אחד נשמע קול פעמונים בעיירה והדהד לו קולו של ראש העיירה
הקשיבו הקשיבו – עצרו לשניה – והקשיבו לקול הנגון של בני – קולו של הכינור
קול שירתו . נעצרו האנשים ופניהם משתאות אין…. לנו…. זמן … השיבו
הקשיבו לקול המנגינה נשמע קולו של ראש העיירה שוב ואף אחד לא העז לזוז ואף
אחד לא העז לדבר קולו נשמע כשאגת האריה – היום יום הולדתי היום נולדתי מחדש
היום הקשבתי למנגינה השמחה אותה מנגן בני וגיליתי שלהקשיב שניה אחת בחיים
זו אושר עצום הקשיבו רק שניה – דקה למנגינה ללבכם למי שלידכם ומאותו היום הבינו
אנשי העיירה מהי השמחה – אותו ניגון של שמחה אותה שניה הביאה להם אושר חיוך
הביט ראש העיירה בבנו וביקש סליחה על שלא הקשיב לו מעולם על שלא הקשיב לעולם
ליקום על שלא חייך מעולם לשום אדם והודה לו על שלימד אותו מהי השמחה.
ומאותו היום למדו האנשים לברך איש את רעיהו – להקשיב לעצםם לעולם ולכל אדם
ומי שמקשיב נהנה מקולו של היקום נהנה מכל רגע – אז בואו נלמד להקשיב לעצמנו
לאנשים שמסביבנו לאושר שמציף את כולנו. וכשאנו מקשיבים אנו שומעית את הציפורים
את צחוקם של ילדים ואת האושר שמציף את העולם את האדם.