לראות מהצד – פרק שלישי

נקודת מבט של – אופליה:

הייתי בעולם שלי.
בעולם המיוחד.

עולם של אנשים טהורים, כאלה שלא עשו רע.

אך למה? למה מגיעים אלינו אנשים רעים? אנשים שצריך לתקן.

אני חייבת לשים לכולם כאן סוף-
אלינור הגיעה וקטעה את מחשבתי.

למה אלינור הגיעה דווקא עכשיו? היא איחרה. אני צריכה ללמד אותה לא לאחר.
אני המדריכה שלה, מעכשיו.

"אלי! אלינור!" קראתי לה.
"מה? איפה אני?" אלינור נראתה כמי שהגיעה למקום חדש. לה זה מקום חדש, לא לי.
"את לא יודעת? לא אמרו לא אמרו לי שאצטרך להסביר לך הכל" אמרתי בעצבנות.
"את נמצאת בעולם אחר ואת לא רגילה. אני שייכת לאלה שחיים כאן והגיעו לכאן מגיל קטן. לא עושים כאן מעשים רעים, לא משנה איזה" התחתי להסביר לה.
"מה? איזה מקום משעמם. בבקשה תחזירי אותי" אלינור התחננה אליי.
"את תראי" אמרתי לה "המקום יהיה כל כך טוב אלייך עד שלא תרצי לעזוב. אבל תהיי חייבת לעזוב בסוף. אספר לך למה את כאן" אמרתי בהחלטיות.
"בבקשה ספרי לי" אלינור אמרה במהירות.
"רגע, קודם צריך לשבת במקום מסוים" אמרתי.
"למה?"
"את לא אוהבת בתי קפה? אני יודעת שאת נהנית מספיק בשביל לבוא איתי" ניסיתי לשכנע אותה.
העולם שלנו מחקה את כדור הארץ בהרבה.

ישבנו בבית הקפה האהוב עליי.
הזמנתי לי ולה אוכל והתחלתי לדבר.
"את יודעת למה הגעת לעולם שלנו? את צריכה להשתפר ואנחנו נעזור לך, כלומר אני" אמרתי במהירות.
"אני? אני עשיתי משהו בשביל להיכנס לכאן?" אמרה כאילו העולם שלנו הוא איזה ג'וק ועולם נגעלים ממנו. זה ממש לא נכון! אני מאוד אוהבת את העולם שלי.
"להתגרות במישהו זה גם נחשב" אמרתי לה, יודעת שעכשיו היא מבינה שלא הייתה צריכה להתגרות בילד הזה, ששמו דור. אני יודעת עליה הכל.
"במי התגרתי?" שאלה.
"אתמול בילד ההוא שקוראים לו דור" ניסיתי להיזכר.
"ומה הוא עשה חוץ מלתת לי משהו שאסור לי?" שאלה.
"בדיוק" אמרתי "זאת לא פעם ראשונה שמישהו בא אלינו עם מקרה בדיוק כמו לך" אמרתי לה.
"מה? מי? ודור פשוט… אני אוהבת אותו ורציתי שיאהב אותי"
"את מכירה את החבר הכי טוב של דור? חברה שלי הייתה המדריכה שלו. ואם את אוהבת את דור אך תפגעי בו. הוא חיפש נקמה ומצא. אבל זה שהגעת לכאן זאת לא התוצאה שהוא רצה. הוא גלם לא יודע שאת כאן" אמרתי.