לראות מהצד – פרק שני

אני… אני חושב שאני אוהב אותה.
מה אפשר לעשות?

לא ייתנו לי להיות אתה.
אני לא מתכוון להורים שלי.
אני מתכוון ל… אף אחד לא יבין, למה אני מנסה?

יש את כל הילדים מבית הספר, אלה שתמיד איתי, אלה שאני בורח מהם, הם באים אני. הם באים איתי לכל מקום ו… מאיימים עלי.
הם. הם אלה שבגללם אני לא יכול לעשות מה שאני רוצה.
אני רוצה להיות חופשי.

הלכתי היום לבית הספר, כמו תמיד.
ראיתי שם את הילדה שתמיד עקבה אחריי.
ילדה חמודה. אבל אני לא מבין אותה. מה היא רוצה ממני?

הילדה הזאת. קוראים לה אלינור. אני לא יודע עליה כמעט כלום.
לי קוראים דור. דור מיכאלי.

כשיצאתי מהבית שכחתי שדיברתי עם אחותי יום לפני על אותה ילדה. ואתה ילדה שעוקבת אחרי.
אחותי אמרה שאם היא תבוא שוב היא תביא לי משהו לזרוק עליה. אחותי בסך הכל בת שבע, היא לא מבינה מה צריך לעשות. וגם אני לא.
ניסיתי להסביר לאחותי שלא צריך ומה זה יעזור. באמת אני לא מבין מה אגם רוצה מ… מאלינור.

כשאחותי זרקה אליי את הקופסה וברחה ראיתי את אלינור. חשבתי שאלינור זאת אגם, אחותי.
לא רציתי לזרוק על אלינור משהו, למה שאני ארצה? זה לא משהו שיעזור לי להבין מה היא רוצה ממני.

הלכתי לבית הספר ותוך כדי שמתי לב שילדה הזאת עוקבת אחריי.
כמו תמיד.

נכנסתי לכיתה אחרי ההפסקה, או שזה לא היה ממש אחרי ההפסקה, אני לא ממש בטוח. אלה שהייתי איתם בהפסקה הלכו איתי למקום שלא ממש שמענו את הצלצול. אני בטוח שלא איחרנו כל כך.
גם כששמעתי את הצלצול לא יכולתי להגיע לכיתה. לא נתנו לי להגיע.

בסוף הגעתי לכיתה.
כשהמורה שאלה אותי למה איחרתי לא יכולתי לענות לה, ריתוק. אני לא רציתי לאחר.

השיעור הסתיים. התחיל שיעור חדש.

הילדה הזאת, הילדה שתמיד דיברתי עליה, הילדה שאני חושב שאני אוהב.
אלינור. נכנסה לכיתה.

היא לא לומדת בי'? מה היא רוצה לבקש מהכיתה שלי, יא'? דווקא לכיתה שלי היא נכנסת?
ואני? אני מסתכל עליה כשהיא מסתכלת על כולם.
היא מסתכלת עלי, עוצרת בי לשנייה. היא מסמיקה. היא ממשיכה להסתכל על הכיתה.
עוצרת על ילדה אחרת. מבט מבוהל משתקף מבעד לעיניה. היא יוצאת מן הכיתה בריצה.

יצאתי אחריה. שמעתי צעדים מאחורי.
זה היה אחד מהחבורה. הוא לא נתן לי להמשיך לרוץ אחרי אלינור.
הוא תפס בקצה החולצה שלי.
ניסיתי לרוץ בכל כוחי. ניסיתי, עד שראיתי את אלינור.
הסתכלתי בעיניה לשנייה והסטתי את מבטי.
אלינור התקרבה אליי לאט לאט. מתקרבת. אני רואה שהיא מנסה להתגרות בי. זה לא יעבוד, לפחות לא למראית עין.
היא התקרבה אליי שנישקה אותי נשיקה חטופה. סוף סוף. רציתי שהיא תנשק אותי כבר… שנה.
בהתחלה זאת הייתה סתם שטות. לא חשבתי על מה שיקרה. אחרי זה רציתי אותה כל כך.
רק עכשיו הבנתי באמת שאני אוהב אותה, אוהב אות אלינור אמנוור.

אלינור, אחרי הנשיקה, באה אל מי שהחזיק בחולצה שלי. היא… נישקה אותו בלחי.
הוא היה גבוה מאלינור, היא בקושי הצליחה לנשק אותו.

אני לא חייב לאהוב אותה, אולי כן. אני חייב להשיג נקמה.

חזרתי הביתה אחרי היום הארוך והמציק הזה.
התקשרתי לחבר טוב שלי. הוא בכיתה של אלינור.

שאלתי אותו איך אפשר להשיג נקמה טובה, נקמה באלינור. אני אוהב להיות ישיר.
הוא אמר שהיא לא נוגעת בכל סוג של משקה מוגז, לא משנה כמה יגידו לה.

באמת, זה? חשבתי שאני צריך לעשות משהו יותר גרוע.
אני רק צריך לשפוך קולה לתוך השתייה שלה.

תמיד יש לי קולה בבית הספר. אני צריך להביא כל יום קולה לחבורה שאני נמצא בה.
מחר יש מסיבת סוף שנה לשכבה, אם אלינור נחשבת עכשיו בשכבה שלי היא תהיה שם.

זה יקרה מחר.