מתוסבכת – פרק 13

חזרנו פנימה, מבלי לומר מילה אחד לשני. התיישבתי חזרה על הבר כשראיתי את רותם ודניאל יושבות שם ורון התקדם למקום בו השאר ישבו ושיחקו. אני התקדמתי והתיישבתי בשקט, הזמנתי עוד כוס לימונדה. ״גל?״ קולה המתוק של דניאל הוציא אותי מהטרנס שבוא שהייתי. ״כן?״ שאלתי. ״מה את ורון עשיתם בחוץ?״ שאלה בחשד, ואני רק נזכרתי בשפתיים שלו. ״כלום סידרנו את העיניינים״ אמרתי וניערתי את המחשבה הזאת מימני.
הגיע הערב ואני כבר בבית, על המיטה. למרות שהשעה רק תשע, והחופש הגדול כבר פה. אני מחכה לבר שתבוא, סיפרתי לה הכל על הכל והיא הייתה בהלם, שמחה אבל עדיין בהלם. רון לא דיבר איתי מאז מוקדם יותר היום. לא דיברנו מאז הנשיקה, ואני מתחילה לחשוד שהוא העביר לי את המסר הלא נכון. תיקתוק דלת נשמע בחדר שלי ונזכרתי שבר אמורה להגיע. ״תיכנסי בר״ קראתי והדלת נפתחה, אבל זאת לא הייתה בר. ״רון״ ציינתי את שמו והוא חייך. ״אני יכול להיכנס?״ שאל והינהנתי. הוא סגר אחריו את הדלת והתיישב על המיטה. קמתי לארון להשים על עצמי קפוצ׳ון, לא מתאים גופייה עכשיו. ״היי מה קורה?״ שאלתי וחזרתי להתיישב במיטה. ״הכל טוב, רציתי תשובה״ ענה רון מביט בי. ״תשובה?״ שאלתי בחוסר הבנה. ״לשאלה שלי״ ענה רון. ונזכרתי שהוא רצה לדעת לגבינו. בגלל זה הוא לא דיבר איתי עד עכשיו? לתת לי מרחב לחשוב. הבטתי בו, הוא לבש אולסטאר שחורות, ג׳ינס וחולצה לבנה מעט צמודה, כזו שהבליטה כל פרט ופרט בגופו. הסטתי את מבטי מהר. ״רון״ ציינתי שוב את שמו, והוא הרים אליי את מבטו. ״בר אמורה להגיע״ חשבתי בקול. ״זה בסדר, אני סוג של עיכבתי אותה אצל אופק״ אמר. ״אה אוקיי״ חשבתי שוב. ״יש לי תשובה״ אמרתי לאחר כמה שניות בודדות. ״אבל אני צריכה לישון על זה״ אמרתי מבטלת את התשובה ״אני מצטערת שאני מושכת ככה זמן, אבל זה באמת חשוב לי״ אמרתי והחזרתי אליו את המבט. ״אני ישן אצל אופק, דברי איתי מחר״ אמר וחייכתי אליו. נעמדתי והוא אחרי. ליוותי אותו לכניסה, יצאנו החוצה והוא חיבק אותי לשלום, חיבקתי אותו חזרה. נכנסתי פנימה ורצתי מהר לחדר וצרחתי לכרית שלי, ואז נרגעתי. אני לא משוגעת. בחיים לא הייתי חושבת שמגע איתו היה גורם לי להרגיש ככה, זה הרגיש כל כך טוב, כאילו רק חיכיתי לרגע בו הידיים שלו יעלו שוב לפניי ושינשק אותי שוב. נשכבתי על הגב במיטה וחייכתי לתקרה כמו מפגרת. עצמתי את העיניים שלי ברוגע. ״גל!״ קראה בר בשם שלי וקפצה לי על המיטה, כנראה נירדמתי לאיזה 10 דקות. ״ספרי לי עכשיו את כל הפרטים!! אתם ביחד? התנשקתם? איכ אל תגידי לי שעשיתם את זה על המיטה הזאת עכשיו״ אמרה במהירות מחכה לתשובה שלי. ״לא״ צחקתי ״לא קרה כלום, הוא רצה תשובה ואמרתי לו שאני צריכה לחשוב על זה.״ אמרתי והתיישבתי. ״למה. את. כזאת. מעצבנת!״ אמרה בר בכזאת איפוק לא לחנוק אותי. ״בר אני חושבת שאני פיתחתי אליו רגשות מהנשיקה הזאת אבל מה זה משנה? אני אהיה שוב מאוהבת במישהו תקופה, אסבול ואז זה יסתיים?״ שאלתי כמו ילדה ממורמרת. ״לא גל, זה שונה, את מתאהבת במישהו שאוהב אותך. זה לא כמו אור שהתאהבת במישהו שלא הראה עיניין אפילו. רון פאקינג מאוהב בך! והוא חתיך! והוא גבר! ויש לו אחות קטנה שהוא מסתדר איתה מעולה ואת יודעת כמה זה מושך גברים עם ילדים״ אמרה בעיניים חולמניות. ״ואם אני אפגע מזה? על אחריותך בלבד״ אמרתי מפילה עליה את תיק חיי. ״כמו תמיד אחותי״ אמרה וחייכה חיוך ענקי, גורמת לי לחייך חזרה. ״אוקיי״ אישרתי. ״מה אוקיי? הולכים עכשיו לאופק ואת עושה את זה עכשיו!״ אמרה וקמה על רגליה בשיא האנרגיות. ״מה? לא!״ עניתי ישירות. ״חלאס כבר גל! תתחילי לחיות את החיים שלך, תתחילי להתנהג כמו נערה ולעשות דברים שעלולים לסבך אותך לצרות או לסדר לך תעתיד!״ אמרה והרימה אותי מהמיטה. ״ומה לעזאזל הקפוצ׳ון המזעזע הזה?״ שאלה. ״רון היה כאן ואני גופייה ושורט פיג׳מה, לא הרגשתי נוח בסיטואציה.״ אמרתי והורדתי אותו מימני. החלפתי לשורט וחולצה שחורה, שמתי כפכפים והיא משכה אותי החוצה. התקדמנו לעבר הבית של אופק. ״ותיזכרי, הכל טוב״ אמרה. ״וואו את יודעת במה נזכרתי עכשיו?״ אמרתי לבר. ״נזכרתי שאמא שלי שאלה על רון ביום הולדת שלו, היא גם ראתה את זה״ אמרתי בשוק. ״כן כולנו באיזה שהוא שלב הימרנו כמה זמן יקח לך״ אמרה. ״אתם מה?!״ -״הנה הם יושבים בחוץ״ אמרה במהירות מתעלמת מהתגובה שלי.
היא התקדמה ונישקה את אופק, גם בן היה שם. סימנתי לרון לבוא רגע, הוא קם והתקדם אליי, התחלנו לעשות הליכה דיברנו על כל מיני דברים ואז עצרתי, הוא הביט בי בחוסר הבנה. ״כן״ עניתי. ״מה כן?״ שאל בבילבול. ״שאלת מה התשובה שלי נכון? התשובה שלי היא כן״ עניתי והבטתי בו. ״מעולה״ אמר ותפס בי, מניח את ידיו על מותני מצמיד אותי אליו במהירות. שלחתי את ידיי לפניו, נאלצתי לעמוד על קצות האצבעות כדי שהשפתיים שלנו יהיו מספיק קרובות. באתי לומר לו משהו באותו רגע, אבל הוא עצר אותי ״לא גל בלי מילים עכשיו״ אמר ונישק אותי, נשיקה עוצמתית מלאה תשוקה. הידיים שלו עלו מעלה ותפסו בפניי, הלשונות שלנו נפגשו. כל סנטימטר בגוף שלי נפגש בשלו, רציתי שזה ימשך לנצח, הרגליים שלי כבר לא הצליחו לעמוד בזה והתיישרו, הוא תפס והרים אותי כדי שהגובה שלו יגיע לשלי, ושוב נישק אותי. ואז זה נגמר, אבל הוא עדיין השאיר אותי בין ידיו. ״אז, לכבוד זה קנית לי את הקונדומים?״ שאל בציניות עם חיוך מפגר על הפנים. ״מה? לא!״ צחקתי והחטפתי לו על הכתף. שנינו צחקנו ואז רק חייכנו, לכמה רגעים בשקט. הוא הוריד אותי מידיו והתקדמנו לכיוון הבית שלי. ״מה שלומך רון?״ שאלה אמא שלי איך שנכנסנו. ״אמא, מה קורה?״ שאלתי בחיוך אבל מובכת מבפנים. ״תני לי בבקשה חלמתי על הרגע הזה״ לחש לי רון והתקדם לעבר אמא שלי, אני לא בטוחה מה הוא עושה, אבל זה לא מוצא חן בעיניי. ״הכל טוב מה איתך?״ שאל רון את אימי ולחץ את ידה. ״מעניין״ אמרה אמא שלי מבולבלת מהסיטואציה. ״אז, אני רוצה לשאול אותך אם זה בסדר שאני אתחיל לצאת עם הבת שלך״. וואט דה פאק! אוי לא רציתי שהאדמה תיבלע אותי עכשיו. כל. כך. מביך. אמא שלי חייכה ״סלח לי?״ שאלה בחוסר הבנה. ״אני אוהב את הבת שלך ואני רוצה לבקש ממך אישור לצאת איתה״ הסביר את עצמו ואני בדיוק הסתובבתי לכיון החדר. ״חיכיתי ליום הזה!״ שמעתי את אמא שלי והסתובבתי מהר אחורה ״את מה?״ לחשתי וראיתי את אמא שלי מדברת עם רון. ״אז אמא״ התקדמתי לעברם. ״אני אדבר איתך כבר מחר, אנחנו פה רגע ואנחנו הולכים לאופק אחרי״. -״אין בעיה, אבל הנה אני אומרת לכם, שהדלת תישאר פתוחה״ אמרה באזהרה. ״כמובן״ חייך רון והלכנו לחדר. ״רון!״ הצהרתי בו וזרקתי עליו כרית. ״היי תירגעי ילדה ככה נהוג! מה את חושבת שהייתי מסתיר מימנה משהו? את שרוטה קצת״ אמר ולקח את הכרית, מניח תחת ראשו ונשכב על המיטה. ״כמה זמן?״ שאלתי והתיישבתי לידו. ״כמה זמן מה?״ שאל והביט בי. ״כמה זמן זה ככה? שלא ידעתי?״ שאלתי בחשש לתשובתו. הוא הרים את ידו והצביע שתי אצבעות. ״חודשיים? וואו״ שאלתי קצת מובכת מהפיגור שלי. והוא צחק. ״לא. שנתיים״ ציין. ״מה?״ שאלתי בפליאה. כמה טעויות עשיתי לגבי אור בזמן הזה, אני בשוק. ״הכל בסדר גל, אנחנו פה עכשיו, וזה לא כזה גרוע״ אמר בחצי חיוך ״טכנית אנחנו בול כמו שהיינו, רק עם הטבות״ אמר והחצי חיוך שלו הפך לחיוך שלם. רציתי לזרוק עליו כרית אבל פשוט נישקתי אותו וקמתי למזוג לי כוס מים. אני צמאה. כשחזרתי לחדר מצאתי את רון מול המחשב שלי. ״טנקי אונליין? באמת? וואו את כזאת צפוייה״ אמר וצחק על התחביב שלי. ״היי זה אחד המשחקים היותר טובים ברשת, צא לי מהמשתמש אתה מבזבז לי כסף!״ אמרתי וחטפתי מימנו את העכבר ויצאתי מהמשתמש. ״אוי נו אבל התכוונתי לקנות את הטנק היפה הזה עם נצנצים״ אמר בלעג ״היי אל תיעלבי מתוקה, גם לי יש משתמש, פשוט ברמה הרבה יותר גבוהה משלך״ חייך בהתנשאות. ״אוי כי אתה כזה מוצלח״ אמרתי גם אני בלעג וסגרתי את המחשב, חושפת את המכתב הישן של אבי. ״מה זה?״ שאל רון. ״זה המכתב שאבא שלי השאיר כשעזב לפני כמה שנים״ עניתי. ״ומה רשום בו?״ שאל. ״האמת? שאף פעם לא פתחתי, לא ממש עניין אותי לדעת מה יש לו לומר לי״. -״אם באמת לא היה אכפת לך, הוא לא היה כאן עכשיו״ אמר מביט בי, אבא שלי זה עניין שאף פעם לא נכנסתי ולא התכוונתי להיכנס אליו. ״אולי״ עניתי. ״בואי נזוז לאופק, אני חושב שצריך לעדכן את החבר׳ה בבשורות חדשות״ אמר וקם מהכיסא, משנה את הנושא ״איזה בשורות?״ שאלתי מביטה בו, ואז הוא חייך ״אהה הבשורה הזאת, כמובן איזה טיפשה אני״ אמרתי מובכת שוב מהסיטואציה, לקחתי ג׳קט ויצאנו החוצה.
התקדמנו בשביל, תכף בביתו של אופק. ״אם היית נתקעת באי בודד והיית יכולה לבחור רק שלושה דברים שיהיו לך, מה הם היו?״ שאל לפתע רון. חשבתי קצת ועניתי ״אני מניחה שבית, מבנה כזה שחיות לא יכנסו אליו. סכין חדה וטלוויזיה עם כבלים, אתה יודע. אם אני לא ארעב למוות לפחות שלא אשתעמם למוות״. עניתי מרוצה מהבחירות שלי ״למה אתה שואל?״ ניערתי את המחשבה והבטתי בו. ״סתם״ ענה והגענו לבית של אופק, החבר׳ה ישבו בחוץ. נראה שדניאל, רותם ועומר הגיעו גם הם. באמת היה יכול להיות נחמד לילה לבד, אני מבלה עם הפריקים האלו יותר מידי. חייכתי לעצמי על החשיבה הזו. ״ladies and gentlemen״ קרא רון לפתע "let me introduce my new girlfriend" אמר ואני רק רציתי לקבור את עצמי, שוב. ״אחי, אל תתנשא״ אמר אופק ועומר צחק. מזל שלחבר׳ה האלו יש קצת בעיות בכל הנוגע לשפה האנגלית. או כל שפה, אפילו עברית. עומר קם וחיבק את רון, שניהם התיישבו בזמן שאני חייכת לבר והיא צרחה כמו משוגעת. ״ידעתי!! אוי הכל בזכותי! מצווה עשיתי נשבעת״ אמרה בקול וקמה לחבק אותי. שמישהו יהרוג אותי. התיישבתי על ידה. ״אהה הבנתי, הגיע הזמן באמת״ אמר אופק כבדרך אגב לרון ופתח עוד פחית קולה.
הערב התנהל כמו תמיד, וצעדתי הביתה יחד עם בר שישנה אצלי. הלילה מפחיד, פתאום הבחנתי בצללים ובשקט המחריד והרעש של הצרצרים. אם בר לא הייתה איתי עכשיו, רוב הסיכויים שהייתי רצה כמו מטורפת הביתה.