אבי

אני מביטה באבי ולא יכולה להתעלם מדמיונו לאביו, לסבא שלי. זאת אומרת, הם מעולם לא היו דומים, לא באמת, אך ככל שהזמן עבר ואבא שלי גידל כרס, לא יכולתי להתעלם יותר מהדמיון.
אך זה לא היה קשור רק בכרס, זה היה יותר מזה, זה היה משהו בדרך בה הוא לקח את כל מרחב הנשימה ולא נתן לאיש הזדמנות להתעלם ממנו. הם דמו כל-כך כאשר הוא עשה את זה, אני מניחה שזה בדיוק כמו הדמיון בין אימי לסבתי.
שמתי לב כי מאז שאבי עזב אותנו, אימי החלה להיעלם לי מבין האצבעות. אני מנסה לבלות איתה זמן רב ככל הניתן, מכינה איתה ארוחות דואגת להצחיק אותה, אני לא רוצה שהיא תגמור כמו סבתא שלי, אישה מלאת זויות שלא יכולה לחייך יותר.
אני לא חושבת שהם הפכו אליהם בכוונה, זאת אומרת, אני יודעת שלא, כי סבא שלי לעולם לא היה עוזב את סבתא שלי בשביל מישהי צעירה ממנו בעשרים שנה, למען האמת, הוא לא היה עוזב אותה לעולם מבחירה.
אני צריכה להפסיק להשוות בין אבי לסבי, משום שבעוד שאני אוהבת את סבי, אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה כלפי אבי משום שהוא העביר אותי כל-כך הרבה לאחרונה.
למען האמת, הייתי יכולה להתעלם מכל מה שהוא העביר אותי, אבל אני לא יכולה להתעלם ממה שהוא עשה לאימי.
אימי עכשיו הייתה בדיוק כמו סבתי לאחר שהיא איבדה את בעלה, ואני מניחה שזה מה שהופך את מה שאבי עשה לכל כך הרבה יותר גרוע.
אימא שלי ניסתה להיות קטנה ככל האפשר, כאילו היא לא מאמינה שהיא שווה את המרחב, אני יודעת שבכל פעם שאני לא נמצאת שם בשביל לאכול איתה ארוחת ערב או בוקר היא לא אוכלת בכלל.
מה שמרתיח אותי יותר אבל זו העובדה שנראה שאבא שלי משגשג בזמן שאימא שלי נובלת ונראה שזה לא הפריע לו בכלל. אני יודעת שאתם עשויים לחשוב שזה אולי בגלל שהוא לא היה מודע לעניין, אבל תאמינו לי שהוא מודע לזה, הוא מודע לעובדה שאימא שלי נעלמת ולא אכפת לו. לא אכפת לו שהאישה איתה הוא בילה 15 שנים מחייו נובלת.
ולי נמאס לי לחזור הביתה ולהרגיש שהוא נהיה קצת יותר גדול בכל פעם שאני נכנסת בדלת.