והוא עמד מהצד

כל יום את אותם הבדיחות
כל יום את אותם העלבות
וכל יום את הבכי שלי,שחוזר על עצמו
כל יום אני זועקת ונואשת לעזרה
ממך,ממך,מכל בן אדם בעולם,שיושיט לי יד
שיגיד לי שיהיה בסדר,שיעזור לי
מהחבר שלי,שככה לפחות חשבתי
עמדת שם ופשוט הסתכלת,אתה לא עזרת,פשוט הסתכלת
יכול ליהיות שלא הבהרתי את חומרת העיניין?לא הראיתי את הדמעות מספיק?
נכון,אני לא מראה דמעות,אבל דווקא אתה צריך להבין,שאני בוכה בצד,שאני גם בן אדם!שכשלך לא היו חברים אני עמדתי לצידך ועזרתי!
ועכשיו,שאני מסתכלת עליך עם עיניים דומעות,ורואה את עברינו חולף על פניך,ואינך עושה כלום,טעיתי,,סמכתי עליך יותר מפעם אחת,תעמוד לצידי!תעזור!תיתן כתיף לבכות עליה!
כל פעם הלב שלי נשבר לרסיסים,כבר יותר מידי פעמים,כל הזמן אני עובדת על עצמי,שאולי תשתנה,שאולי משהו יקרה אחרת,ואני מדברת ומנסה להסביר…
הלב שלי כבר נשבר מספיק פעמים,ואני לא יודעת איך לתקן אותו הפעם