זר קוצים
בגינה של הגנן בקצה של הרחוב היה המון סוגים של פרחים ועצים. וכולם היו מטופחים ומושקעים.
בקצה של גינה זו עמד לו שיח בודד ומנוכר. שיח קוצים חסר השקעה ואהבה.
לאותו שיח אף אחד לא ניסה לגשת או לפנות.
כשהתחיל לפרוח אותו השיח היה אז יפה תואר וחייכני לכל אחד אשר רק ניגש אליו.
תמיד ידע לאהוב את האחר ולקבל את השונה. אך שהיו אנשים רעים ומנוכרים שבבוא היום התחילו לפגוע ולשבור לאותו השיח את האמון. וככה התחיל לבנות לו חומת הגנה את קוציו הקשים והלא מטופחים וחייכנים. החליט הוא להיות זר קוצים בצד בודד ומנוכר.
בגינה של הגנן בקצה של הרחוב גדל לו שיח אשר בנה לעצמו קוצים כחומת הגנה רק כדי שאת אמונו לא יפגעו יותר לעולם..
תגובות (5)
אהבתי????????
תודה :)
מזדהה ממש/: יפה:)
תודה רבה רבה :)
הכתיבה הכאילו מנותקת, כל-כך עמוסת רגש, עד כי נדמה לי שאת היא השיח שגידל זר-קוצים.
יכולת הכתיבה שלך מזכירה לי יהלום לא מלוטש. עם שיפור קל, היא ממש וואו.
פסיקים.
נסי לקרוא בקול את מה שכתבת. בכל מקום שבו נדרשת הפסקה מתודית, או הפסקה לצורך נשימה – הוסיפי סימן פיסוק.
"בקצה של הרחוב[,] היו …" "בקצה של גינה זו[,] עמד…" וכיוצא בזה.
עברית.
"היו המון סוגים" – כאשר 'היה' מתייחס ליחיד, 'היו' ליותר מאחד.
"אך (ש)היו אנשים רעים" – שי"ן השימוש השתרבבה בטעות למשפט.
"(ו)ככה התחיל [השיח] לבנות [לעצמו] (לו) חומת הגנה" – אין וא"ו חיבור בראש משפט; 'השיח' הוא הנושא, משפט תקני חייב נושא; 'לו' פירושו למישהו ידוע אחר, לעומת 'לעצמו' שמתייחס לנושא המשפט.
"קוציו הקשים[,] (ו)הלא מטופחים ו[הלא] חייכנים" – בין תיאורים באים פסיקים, בעוד שלפני התיאור האחרון בלבד יבוא וא"ו החיבור (ללא פסיק).
"כדי ש[ב](את)אמונו לא יפגעו" – 'אמונו' הוא מושא עקיף!
יהלום לא מלוטש, לא זורקים! מלטשים! גם אם זה כואב.
אני לא גזען, אני שונא את כולם.