שוות ערך

לפעמים כשמשעמם אני יושבת בחדר ומסתכלת החוצה.
על הבניינים שמולי והאנשים שבתוך החלונות הקטנים.
תמיד עניין אותי,האם יש להם סיפור חיים?
או שהם כמוני,משועממים לבד בחדר מסתכלים מהחלון.
אני חוזרת בחזרה למיטה הרגילה ולמסגרת הרגילה.
הרי זה הכל בא בחבילה.
מאז שאת נולדת,ישלך כבר קופסאות שמכניסים אותך אליהם.
מבין הצבע עור שלך,למשקל שלך ולעדה שלך.
נמאס לי שאני שמה אודם אדום אז אומרים לי ״וואי איזה רוסיה״
אז מה אם אני רוסיה? מה רע בזה?
אתה תמיד מרגיש שאתה לבד בעולם.
אתה מתחרא בחברים שלך בישביל להוכיח לעצמך שאתה שווה ערך.
אבל כוס עמאק עם זה כבר!
כבר הלך לי על כל המחשבות המחורבנות האילו כל הביטחון!
אני סתם ילדה פשוטה ונורמלית,לא מיוחדת ולא בולטת.
מה מה ישלי בחיים האילו?
המשפחה שלי לא אוהבת אותי ואני מרגישה חרא.
לפעמים באלי למות אבל אני לא אכאיב לעצמי באמת.
כי אני פחדנית,חלשה.
אז איך שאומרים ״הגינה תמיד נראת יותר ירוקה אצל השכן״
וזה משפט שאני פאקינג חיה סביבו.
אני הבן אדם הכי קנאי שאני מכירה.
כי חרא לי בחיים,אז באלי שיהיה חרא לאחר.
אז אני חרא בעצמי. גם לעצמי.
אני מחכה ליום הזה שאני אאמין ביכולתי וסוף סוף אהיה שוות ערך.