מלחמת התליון-פרק 4

"כן, הלו?" קרא איש שישב בעמדה מרכזית בתחנת משטרה לשפופרת הטלפון
"משטרה?" שאל טוני אבל לא חיכה לתשובה מרוב לחץ "אני נמצא בסמטת אורופלי. איזה יצור עם שתי קרניים והמון חיילים בלבוש שחור רודפים אחריי"
"האם שתית אלכוהול ב24 השעות האחרונות?" שאל השוטר בעל הקול האדיש
"לא! אני בן 12!" התעצבן טוני
"ילד, אולי תיתן לי את המספר טלפון של ההורים שלך ואני אצור איתם קשר?"
"הם בחו"ל" אמר טוני מבואס
"אוקיי, בכל מקרה" התעקש השוטר וטוני ניתק את השיחה.
"מהמשטרה לא ייצא כלום" הוא אמר לעצמו כשהתחיל לשמוע צעדים מהירים מתקרבים אליו. היצור.
"אז מי כן יוכל לעזור לי?" חשב טוני כשלפתע עלה רעיון במוחו.

טריס יצאה מהמשרד שלה ויצכה מהמבנה לכיוון המכונית המפוארת והלבנה שלה, התניעה את המנוע והתחילה לנסוע בכביש המהיר.
לאחר כמה דקות היא יצאה מהכביש המהיר ונכנסה למקום כמעט שומם לחלוטין, כשדי קרוב טריס הבחינה בבית רגיל לגמרי, לשם היא הייתה חייבת להגיע.
לאחר עוד כמה דקות של נסיעה במכונית חנתה טריס סמוך לבית ופסעה במהירות לכיוון הדלת ולפני שעמדה לדפוק על הדלת, היא הרהרה לרגע קט, אבל מיד "התעוררה" מחשיבתה, ונקשה כמה פעמים על הדלת החומה של הבית הפרטי.
טריס הייתה צריכה לחכות כמה רגעים עד שאישה קצת יותר צעירה מטריס פתחה את הדלת בעלת שיער חום וגלח בצד הראש. מיד טריס הבחינה בכך שמהרגע הראשון שהאישה פתחה את הדלת היא בחנה אותה מכל צדדיה עם עיניה הירוקות.
"קיירה? קיירה מייקל?" שאלה טריס בקול מנומס
"כן, מי את? אני לא מזהה אותך" אמרה בקול קשוח ובעיקר מזויף שמנסה לעשות רושם של אחת קשוחה
"אני טריס. אני מניחה שעדיין לא יצא לנו להיפגש, אבל אני הבנתי שיש לך צבא חיילים משלך"
"כן. מה בנוגע לו?" שאלה קיירה
"התליון נגנב על ידי האוזרים" אמרה טריס בקשיחות "חשבתי שתוכלי לעזור לנו ולשלוח את צבא החיילים שלך וגם אותך להחזיר את התליון ולמנוע מהאוזרים להשתלט על העולם." אמרה "אנחנו צריכים לוחמים כמוך"
"מצטערת אבל… אני- אני… אני לא…" גמגמה קיירה וטרקה את הדלת בחוזקה
"תשמעי קיירה, אני מכירה את הסיפור שלך ואני מבינה אותך. לעבור כזאת טראומה שכל החברים שלך מתו כששלחו אתכם, אבל באמת שאת יודעת שגם אני וגם אוראל צריכים אותך. בלעדיך האוזרים ישתלטו על העולם"
"ולמה את חושבת שאני אמנע את זה?" שאלה קיירה כשפתחה פתח קטן בדלת והציצה דרכו
"אני לא יכולה לחשוב ככה, אבל אני יכולה להאמין בזה. אי אפשר לשלוט במה שמאמינים, קיירה" אמרה טריס "אז? את באה?" שאלה.
השתיקה שהייתה אז נמשכה דקות ספורות עד שקיירה פתחה את הדלת לגמרי ועמדה בגב זקוף מול טריס "אז… מה התכנית?".