ShimonD
קישור להמשך הסיפור: http://goo.gl/d9bSw
קישור לחלק א': http://goo.gl/xKekQ

עיני הרוחות – פרק ראשון: איננה (חלק ב')

ShimonD 31/07/2012 641 צפיות אין תגובות
קישור להמשך הסיפור: http://goo.gl/d9bSw
קישור לחלק א': http://goo.gl/xKekQ

"דיון, הדמות שדיברת עליה, אתה רואה אותה?"
להפתעתי, היא נעלמה. בחנתי את כל שאר הסלעים, אך לא נותר לה זכר.
"לא יכול להיות! אבל היא הייתה ממש שם." לא היה לי ספק שהיא ישבה שם כאחד האדם ושכשכה רגליה במים עד שנעלמה.
סלעים רבים היו בתוך המים, וסידני נעלמה ליד רצועה ארוכה של סלעים כאלה. וכשהבטתי בהם מתוך המקום שבו צפתי, ראיתי שעל אחד מהם, גדול במיוחד, יש כתמים אדמומיים. זה עורר בי תקווה, "ראיתי כתמי דם במים בסביבתה של סידני, כשהיא החלה לטבוע." אבי הביט בי בעיניים מלאות אימה, "לא הרבה, אבל היא נפצעה ממשהו. ואני רואה כתמי דם על הסלעים," הצבעתי, "נשחה עד לשם." חבטתי במים ושחיתי לעבר סלע במרחק של כחמישה מטרים. כשהגענו אליו אבי מישש את הסלע והראה לי את אצבעו –
"זה חייב להיות דמה של סידני."
הנהנתי, "אבא, נצטרך תוכנית פעולה. נעשה כך: אני אצלול, ואתה תחפש על גבי הסלעים ומצידן השני."
"העיניים האלה מאפשרות לך לראות מתחת למים?"
"כן, ואין לי דרך להסביר את זה."
התרחקתי מהסלעים וצללתי אל מתחת לפני המים.
בינגו! זה הגיע מהר מדי, צפתי חזרה אל פני המים וצעקתי לעבר אבי שחיפש מקום אחיזה באחד הסלעים. "סולם מתכת מחובר לסלע שעליו יש כתמי דם!" אבי פער את עיניו, "ממש מתחתיך!"
אבי הושיט את ידו אל מתחת לפני המים ומישש את הסלע, עד שראיתי בצלילה נוספת שהוא אוחז בסולם שחלודה ואצות ים פשו בו. הופעתי שוב מתוך המים והתחלתי לשחות לעבר אבי.
"הסולם מסתיים מעט מעל הקרקעית של הים," אמרתי לו.
"וכאן סידני טבעה."
"ממש כאן." הנהנתי.
"הסולם הזה הולחם אל הסלע, והוא לא נראה ישן מדי."
"זה מוזר, למה שמישהו ירצה להלחים סולם אל סלע בתוך מים?" שאלתי ונגעתי בסולם.
"הייתי אומר שהסלע הזה התגלגל לכאן באופן כלשהו, אחרי ששימש למטרה מסוימת," הציע אבי, "אבל מצד שני, למה שמישהו יחבר סולם אל סלע? או שאולי.. הסולם הזה יכול לשמש צוללנים, שאוחזים בו על מנת שהגלים לא יסחפו אותם. אבל זה יהיה מוזר לשים את זה כאן, במקום די רדוד.. חוץ מזה, החוף לא נראה כמיועד לצלילה."
"אז יכול להיות שסידני החלה לטבוע, ניסתה להיאחז בסולם אבל שרטה את עצמה באחד הסלעים, ולכאורה טבעה?"
"הים רגוע היום, אם היא תפסה בסולם היא לא אמורה לטבוע."
"אז מהיכן הדם, ומה גרם לה לטבוע?" תמהתי.
לפתע עיניו של אבי בערו, "מי אמר שהיא טבעה?"
אבי צלל מטה ועקב אחרי הסולם, גם צללתי אחריו והבטתי בו. הוא הופיע כעבור מספר שניות, מסיר את משקפי השחייה שלו, "כפי שאמרתי, דיון, הים הזה הוא רגוע מטבעו. כריס, הבחור הנחמד שפגשנו הבוקר, סיפר לנו שהיה כאן מקרה מוות אחד בלבד. האם אתה תופס? במשך החודש בו פעל החוף הזה טבע ילד אחד בלבד. אני לא מכיר את הסטטיסטיקות של שאר חופי קליפורניה, אבל המספר הזה נראה כהישג. מה עומד בראשם של אלה שהחליטו לסגור את החוף? אל תשאל אותי. למה החוף הזה איבד את ההיתר הרשמי מן ההתחלה? אני גם לא יודע."
"אז סידני נעלמה באופן אחר?" חשתי בניצוץ של תקווה.
אבי התרכז וחשב על משהו ולא ענה לי.
"לאן אתה חותר, אבא?"
"הסולם זה מקום אחיזה נוח. על הסולם ימתינו גנבים השוחרים לטרף, ראשם זרת אחת מתחת לחלון, וכשאיש לא יפריע בדרך, או-אז יחמקו פנימה וכהרף-עין יבריחו את טרפם, דרך החלון. שיר הלל לגנב, מתוך ספר שקראתי לפני כמה ימים. אז – איפה החלון?" ובדברים אלו פנה אבי אל הסלע אליו מחובר הסולם, והחל למשש את משטחו. כעבור מספר שניות העלה אבי חיוך, "הנה. אלא שבמקרה שלנו – הטורף ירד מהחלון והמתין כשהוא אוחז בסולם, הוא חיכה לסידני, פצע אותה ואז חטף אותה – פנימה דרך החלון." ובזאת תפס אבי בשתי ידיו בחלקו העליון של הסלע ומשך בחוזקה, קול וואקום המשתחרר חשף פיר שסולם הולחם לאחד מקירותיו, אבי סובב את המכסה בידו ובחן אותו, "זוהי הסוואה לפיר. ויש כאן סולם נוסף שמוביל למטה. מישהו עשה פה עבודה רצינית מאד!" אמר אבי והניח את המכסה על הסלע בצד, "סידני לא טבעה, מישהו חטף אותה, אנחנו גם לא יודעים לאיזו מטרה ומה הוא הספיק לעשות בה," אמר אבי.

=====
כל הזכויות שמורות © אין להעתיק או לשכפל בכל דרך או אופן :)
(קישורים להמשך הסיפור ולחלק הקודם מופיעים בהערה למטה)


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך