שריטה קטנה
"נמאס לי מגברים לא מחוברים רגשית" – צעקתי לתוך שפופרת הטלפון
בצד השני חיכתה חברתי עד יעבור זעם כדי להשחיל משפט לתוך שטף המילים שלי, שהסתיים בזה שאני לא סובלת גברים מנותקים, לא מחוברים לרגש, אטומים.
"תראי" אמרה חברתי מירית "יש לך שתי ברירות. את בוחרת באחת מהן עד סוף היום ומרגע שבחרת באחת מהן את מחויבת לעמוד בהן מעתה ועד בכלל. ברור?"
"הבנתי. מהן האפשרויות?" שאלתי
"האפשרות הראשונה היא שאת זורקת אותו" אמרה מירית.
"והשנייה?" שאלתי אחרי כמה שניות של גלגול האפשרות הראשונה במוחי.
"האפשרות השנייה היא שאת זורקת אותו" מירית ירתה את המשפט למרחב הבין טלפוני.
הרגשתי בקול שלה שהיא מרגישה סוג של התעלות רוחנית לאחר שאמרה את המשפט הזה.
נשפתי לתוך שפופרת הטלפון כאילו אני מנסה להיפתר מכל שאריות האוויר שנותרו לאחר הנשיפה מחלל הריאות.
מירית לא סבלה את גידי. בלשון ההמעטה.
כן הוא מנומס וג'נטלמן אמיתי, נאה למדי (נו טוב חתיך הורס בהתחשב בגילו ) מסודר כלכלית ובעל קריירה מכובדת. מה אשה יכולה עוד לרצות? אה כן ולא פחות חשוב: הוא מאהב מצטיין.
למרות כל אלו מירית טענה שמאז שהתחלתי לצאת איתו אני לא נראית מאושרת. למעשה, ההפך הוא הנכון ונראה כאילו כל פרק זמן נוסף שאני מבלה אתו גורם לי להראות יותר אומללה.
"על מה את מדברת?" אמרתי באחת משיחות הטלפון הארוכות שלנו על יחסינו לאן.
"את יודעת איזו אבדה זו תהיה לחיי האהבה שלי אם אוותר עליו?" ניסיתי להגן עליו.
"כל האורגזמות הרצופות שיאבדו לי לנצח ויהיו מנת חלקה של אחרת" זה היה הקלף האחרון שיכולתי לשלוף.
"אבל את לא יכולה לחיות במיטה" אמרה מירית
"בחיים האמתיים צריך שותף שידאג, שיהיה אכפתי והכי חשוב אמפתי"
"בלי כל אלו, אולי יהיה לך סקס סוער אבל לא אהבה זה בטוח" סיכמה.
מירית צדקה, מובן מאליו שלא יכולתי להודות בפניה.
ההתאהבות בגידי עיוורה אותי וגרמה לי לראות אותו באור ורוד יותר מכפי שהיה באמת.
כבר למעלה מתשעה חודשים אנחנו מכירים יוצאים מבלים ביחד אפילו נסענו ביחד לחו"ל. למרות כל הזמן שעבר, הוא דאג למדר אותי ממשפחתו. התירוץ היה כמובן שאינו רוצה לפגוע בילדיו שחוו גירושים כואבים, ואני שתחילה הבנתי את דאגתו כיוון שגם לי היה חשוב לגונן על ילדיי ולא לחשוף אותם מהר מדי לבני הזוג איתם יצאתי, התחלתי להרגיש שיש משהו מעבר לדאגה הורית.
מערכות היחסים של גידי היו מורכבות מאוד. מאם שני ילדיו הגדולים התגרש לאחר שניהל רומן עם אשה אחרת, עידית. המפגש עם עידית היה עבור גידי כמו מפגש של ניצול מספינה טובעת הנסחף לחוף מבטחים. הניצוצות והאהבה התעופפו לכל עבר עד שהתברר שעל חוף המבטחים הזה חי שבט קניבלים. מערכת היחסים הסוערת הזו הניבה את בנם המשותף, גל, אשר התברר, לצערם הגדול של הוריו, שהוא סובל מתסמונת אספרגר (אומר זאת למרות הציניות העולה מתוך המשפט הבא: מה אפשר לצפות כשאבא שלך שרוט רגשית). מערכת היחסים הזאת מעולם לא הושלמה או הופסקה. הם פשוט היו יוצאים להפסקה אחד מהשניה וחוזרים טעונים יותר, מתגעגעים יותר, משתוקקים יותר מאשר כשניפרדו.
וכך אני הפצעתי בחייו של גידי באחת מן החופשות שלהם אחד מהשנייה כשברקע קיימת מערכת יחסים בעייתית גם עם הגרושה.
מירית אמרה לי פעם שזה מרגיש כאילו גידי מנהל סוג של הרמון לנשים מתוסכלות. והוא זה שמשמר את מקור תסכולן. הוא מנפנף בחבילה שלו, תרתי משמע, והנשים נופלות רצוצות לרגליו מקוות לקבל איזו חתיכה.
"אני יודעת שיהיה לך קשה להיפרד ממנו" אמרה מירית
"אבל זו תהיה שריטה קטנה בלב לעומת שבר ענק שיווצר בוודאות אם תשארי במערכת היחסים ההרסנית הזו. השאלה מה את מעדיפה?"
ידעתי כבר את התשובה. למען האמת ידעתי היטב שאני יכולה להתחמק מלקבל החלטה עוד זמן קצר אבל שעון החול שכבר הסתובב לא הותיר לי זמן רב.
אהבה זה כואב. אני יודעת את זה מאז שהתאהבתי פעם ראשונה כשהייתי ילדה בגן הילדים. צחי, הילד שהייתי מאוהבת בו בסתר אז, היה משחק איתי אבל דואג להבהיר לי שהוא משחק בקוביות גם עם יעל מיכלי וטלי.
עם השנים ככל שהתבגרתי הפנמתי את העובדה שאהבה הוא משחק לא הוגן ושאם אני רוצה להימנע מכאבים מיותרים עדיף להיצמד למשהו מוכר, בלי יותר מדי טוויסטים בעלילה. יציבות זה היה שמו של המשחק החדש. אבל כמו לכל דבר בחיים גם ליציבות יש חסרונות. היא בדרך כלל מגיעה ארוזה בריבוע אחד גדול שלא מאפשר לשום דבר לצאת ולהיכנס. כמו ספונטניות, הרפתקנות, איבוד שליטה וכנראה גם סיפוק מיני.
אחרי שמתרגלים לריבוע וליציבות שבתוכו, מתחילים להרגיש סוג של אפרוריות שמשתלטת על החיים. הבגדים, האוכל, העבודה הסקס כולם מקבלים 50 גוונים של אפור ולא במובן המצליף. קהות החושים הייתה כה גדולה והשתלטה עלי כמעט לחלוטין עד שלא שמתי לב איזה מן בן אדם נהייתי.
לא כך דמיינתי את חיי. באפור בתוך ריבוע יציב.
לכן החלטתי בלב שלם לצאת מתוך המרובע בחיפוש אחר כל צבעי הקשת.
יצאתי לחפש צבעים וגוונים שונים שלהם. היה ברור לי שחיפוש כזה כרוך בהרבה תהיות וטעויות. אני יודעת בוודאות שלא יצאתי לחפש מישהו שישרוט לי את הלב גם אם זו רק שריטה קטנה.
תגובות (0)