"אני אוהב אותך"

אני אוהב אותך"
הוא אמר לה, עיניו קורנות מאושר. היא הביטה בו לרגע ואז החלה ללכת משם.

הוא היה אחוז תדהמה, לא מבין לאן היא הולכת. הוא ניסה לרדוף אחריה, אבל היא הייתה מהירה מדי והוא הבין שזה חסר סיכוי. אז הוא נשאר שם, מבולבל, לא בטוח מה לחשוב או מה לעשות עם עצמו.

היא הלכה משם במהירות. היא הסתכלה לאחור כדי לוודא שהוא לא רודף אחריה.
ואז היא חשבה.
חשבה על כל האהבות שהיו לה, על הכאב החזק שהרגישה כשהן הסתיימו. היא פחדה להיכנס לזה שוב. היא פחדה להיפגע שוב. ומצד שני… הוא נראה בחור הגון. אולי שווה כן לתת לזה ניסיון. אולי הוא האחד.
היא התחילה לחזור לכיוון המקום ההוא.

הוא כמעט התחיל לחשוב שאולי היא כבר לא תחזור. וזה כאב לו, כי הוא באמת אהב אותה. הוא חשב על זה שהוא באמת רצה להיות איתה, והוא חשב שגם היא רוצה להיות איתו… ואז הגיע למסקנה שכנראה טעה.
ואז היא חזרה.

הוא הביט בה בשמחה. כמעט לא היה אכפת לו שהיא פתאום הלכה כשהוא אמר לה שהוא אוהב אותה. העיקר שהיא חזרה.

"אני אוהבת אותך"
היא אמרה לו, עיניה קורנות מאושר. ולאחר נשיקה ארוכה הם הביטו זה בזה לרגע והתחילו ללכת משם.
ביחד.