רק ילדים
רק אני או שאנחנו באמת רק ילדים?
בלי שום מושג על העולם,
מכאיבים אחד לשני כי אנחנו לא יודעים איך לעשות את זה נכון.
מקיאים אחד על השני וסובלים מעודף אלכוהול,
בוכים בגלל הורמונים מוגברים
רוצים למשוך צומת לב בכל מחיר,
מעשנים כל דבר.
מנסים וטועים,
לפעמים טעויות שאי אפשר לחזור מהן.
אני אמורה לעצור גם את עצמי, להפסיק להקיא על אחרים את הבעיות שלי ולהכאיב לכולם או יותר נכון להכאיב לעצמי על מה שכולם עוברים, לשפוך על כולם את כל החרא ולנפנף בזרי פרחים. זה נשמע אימהי מצידי להגיד להפסיק אז אני אפסיק, כן, תעשו מה שבראש שלכם אנחנו בני 16 מתי יהיה הזמן להתנשק עם בן אדם אקראי? או להתחיל לעשן? לא לזכור לחלוטין מה עשינו בערב שישי? לצעוק ברחובות כמו ילדים חסרי בית. אלו הנעורים!! אז כן אנחנו ילדים וגם לילדים מותר.
תגובות (0)