בגוף אחד

בס"ד

"אני אוהב אותך".
הוא אומר לגאיה בחיבה יתרה ונותן לי להרגיש מיותרת בסביבה.
"אני..שמע..לא יודעת" מתפתלת גאיה כדי לצאת מהסיבוך שנקלעה אליו.
מאז שנולדנו אנחנו חברות והיא מעולם לא הרגישה אהבה כזאת.
גאיה, לא מסוגלת להודות ברגשות שלה ואם זאת כשהרגש עוצמתי היא מוכנה לדהור איתו עד אין סוף לתחושה של סיפוק רוחני.
"אני רוצה שהוא יציע לי נישואים" אמרה לי בפעם השנייה בספסל הגינה.
היא הסמיקה כשחשבה על האפשרות להינשא לו ולא יכלה שלא להגניב חיוך קטן בזוית של הפה.
אוליי היא לא אומרת לו בפירוש אבל היא אוהבת אותו. כמו שאני אוהבת אותה.
גאיה, לא מוכנה לרמוז לו להינשא והוא מרגיש כל כך לא רצוי לידה.
לפניי שנתיים היא חזרה בתשובה. תהליך איטי שהניב את פירותיו. כיום היא חוזרת בתשובה מלאת שמחה שלווה ועם זאת נחושה בדעתה ומוכנה לשמוע כל דעה.
והוא לא מבין שהיא רוצה את קירבתו בקדושה. הוא לא מבין שבשביל להשיג אותה הוא חייב יותר מחן, הוא חייב להתחייב לקשר עמוק ולייחס לה משמעות אחרת.
קשה לו איתה אז הוא בחר ללכת. הוא בחר לחיות רחוק כדי לא לגרום לרגש להתפרץ כשהוא כל כך קרוב.
"אתה הולך" היא אמרה כשפניה לא מזיזים עף עף.
הלסתות שלה התהדקו ורק אני יכולתי לראות את הכאב שבעינייה.
הוא התקרב אליה והתאפק לא לגעת בה. הוא בהה בה במשך כמה שניות ולבסוף אמר "גאיה".
כן, זאת גאיה. היא תיתן לו ללכת רחוק רק כדי לא להתפרק לפניו והוא לא מספיק חזק בשבילה.
הוא התרחק ובסיבוב מהיר צעד לעבר התחנה.
רציתי לצעוק רציתי למחות. אסור שתחלוף אהבה שכזאת.
….
אבל שתקתי.
לא, הוא לא בשבילי. הוא לא מספיק חזק בשבילי.
המרחק שלו רק מעיד שהוא לא נועד להיות שלי.