לחבר שלי

לחבר שלי. לחבר הדמיוני שלי. הרבה זמן לא כתבתי לך וזה מרגיש כאילו עבר נצח. אני מצטערת שנעלמתי, עברתי תקופה לא טובה בחיים שלי ולא מצאתי את הזמן לשבת על הכסא ליד השולחן בחדר ולכתוב לך. אולי שכחתי ממך. אבל זה רק מפני שטבעתי בצרות, לא מפני שאתה לא חשוב מספיק.
השתנו הרבה דברים מאז הפעם האחרונה שקיבלת את מכתבי האחרון. אולי התבגרתי יותר, או שפשוט אני לא זוכרת עצמי הישנה. לאחרונה החלטתי להשתנות.. אני לא יודעת אם לטובה או לרעה אבל שינוי היה דבר הכרחי בחיי. הבחור עליו כתבתי במכתבים כבר איננו עוד במחשבותיי, נאלצתי לשכוח ממנו במהרה. אני עדיין אוהבת אותו ועדיין חושבת עליו מידי פעם, לפעמים גם חולמת.
עוד שינוי זה בבגרות שלי. להיות יותר רצינית זה אחד הדברים. שטויות כבר לא מעניינות אותי ואני רואה רק את המטרה לנגד עיניי. המשפט "המטרה מקדשת את האמצעים" מהדהד בראשי. יש לי מטרה ואני חותרת אליה בשיא הכוח כשהמשפט נותן לי עוד ועוד סיבות לעשות את מה שאני עושה. זה שגוי לדרוס אנשים אחרים כדי שלי יהיה יותר טוב? כדי שאני אהיה מאושרת?
כן. כן זה כן חבר שלי. אני לא אתן לשום משפט ארור לתת לי לדרוך על אנשים שלא אשמים כדי שאני אהיה מאושרת. אני לעולם לא אהיה מאושרת על חשבון מישהו אחר!