24 שעות
הזמן מתחיל לברוח לי מבין האצבעות,
ואני כבר לא אוחזת בו, כי אני יודעת שאין ברירה.
טיק טק, טיק טק.
היום הולך ובא.
אני שומעת אותו לוחש לי,
סופר לי את השניות,
כמו שעון עצר, או אולי אפילו שעון מעורר.
אני כבר ממזמן וויתרתי, להבין מה הוא אומר.
יש כאלה, שאולי מקווים, שבתום כל הזמנים
יהיו להם חיים טובים.
טיק טק, טיק טק.
החיים קרבים, ואנחנו מתרחקים.
לא הייתי רוצה לדעת, מה יש בעולם הבא,
פה כולם רוצים, דבר- מה.
הם רוצים גן עדן, רוצים גיהינום,
הם לא יודעים דבר, כאתמול שלשום.
אבל אני חיה בגן- עדן. הכל פה טוב.
חבל רק שכל האנשים, הם מהגיהינום.
טיק טק, טיק טק.
הזמן לוחש בכעס, עוד מעט יגמר זמנכם.
תצטרכו לתת את מקומכם,
לאנשים שטניים יותר.
ומעניין מה יהיה,
בעולם הבא?
מה יהיה, כשהזמן יגמר?
האם כולנו, נעבור מקום טוב יותר?
או שמע פשוט נישאר פה,
נישאר בגיהינום.
טיק טק, הזמן מתחיל ליפול.
תגובות (1)
זהו כן שיר. אמנם ללא חרוזים אבל בכל זאת שיר. מרגישים בשיר יאוש עמוק שממש גורר את הקורא איתו ביחד אל התהום. זו בדיוק ההרגשה לדעתי שאני אמורה להרגיש, ולכן השיר מאד טוב. כל הכבוד! (: