רציתי לדעת שאת שלי פרק 22חלק א'

פרק 22 חלק א'
"אתם באים למסיבת בריכה מחר, נכון?
" שאלה ליאור.
"כן" רז מור זיו ירין ואריאל ענו. אני לא בטוח הולכת. אין לי כח. חוץ מזה שאני לא אוהבת את הגוף שלי אז … אני לא חושבת שאלך.
"מה איתך נועם?" ירין שאלה. "אני לא חושבת" אמרתי והשפלתי את מבטי אל השוקו החם. התחלתי לשחק עם הכפית ולערבב אותו. "למה?" אריאל שאלה מופתעת. "אני לא כל כך רוצה לבוא, אני חושבת שאוותר על זה. "מה? איך את יכולה להפסיד דבר כזה. כולם יהיו שם!" מור אמר. " אני לא יודעת, אני גם לא מרגישה כל כך טוב" אמרתי וניסיתי להשמע אמיתית, למרות שהכל היה תירוצים. כאילו לא הכל, רק החלק של הלא רגישה טוב. "אל תדאגו אני אשכנע אותה לבוא" אמרה אריאל. צחקקתי. היא לא תשכנע אותי לבוא.

את באה נכון? שאלה אותי שישבנו במיטה עם שוקו לם שתינו. הפעם אני גם שתיתי שוקו חם ולא נס כמו תמיד. מה קרה לי? יכול להיות שאני באמת לא מרגישה טוב? "אני לא חושבת" אמרתי לה מניחה את הכוס בשידה שליד המיטה של אריאל.
"למה?" שאלה, מה אני עונה לה. טוב אין לי מה להסתיר ממנה היא יודעת טוב מאוד מה אני חושבת על הגוף שלי. "כי אני לא רוצה להיות בבגד ים מול כולם" אמרתי "במיוחד לא עם הגוף שלי" אמרתי והשפלתי את מבטי. "את סתומה" אמרה. "מה?" שאלתי בחוסר הבנה. "יש לך גוף מהמם, ואת חייבת להפסיק עם זה, אז תרגעי ומיד!" אני לא רוצה לשמוע מילה על זה!" אמרה קמה מהמיטה ניגשת לארון. מה היא עושה? "קחי" אמרה וזרקה עליי בגד ים. "אני לא שמה את זה" הודעתי לה והנחתי אותו ליד הכוס של השוקו. "הוא חדש, את מודדת אותו, ולוקחת אותו במתנה!, יאללה" מרה מזרזת אותי למדוד אותו. "לא " צחקקתי. "אני לא מקבלת תשובה שלילית יאללה, תמדדי כבר" לקחה את הבגד ים והניחה בידי. נכנסתי לאמבטייה שלה מודדת את הבגד ים. קשרתי את החלק התחתון שדווקא אהבתי את איך שהוא יושב עליי, הורדתי את החולצה נוגעת בבטני. היא לא יפה, הורדתי את החזייה. יש לי חזה קטן ואני בסדר עם זה. שמתי את החלק העליון קושרת אותו . הבגד ים מהמם! החלק העליון בצבע שחור ויש עליו חוטים שנופלים ומרכיבים ביחד תמונה של שקיעה. והחלק התחתון הוא שחור עם ההמשך של ציור בחלק העליון. חבל שעל הגוף שלי הוא לא נראה טוב. שמתי על עצמי מגבת קושרת אותה ויוצאת לחדר של אריאל. "נווו" אמרה איך שנכנסתי לחדרה. "אל תצחקי" אמרתי והרמתי אלייה אצבע, והיא התעצבנה. "אני עוד שנייה מחטיפה לך כאפה!" אמרה והורדתי את המגבת, שמה את ידיי על הפנים. היא לא דיברה ופתחה את עינייה. ידעתי שזה מכוער. "אמרתי לך" אמרתי לה. "מה אמרת לי, תראי איזה מושלמת!!!" אמרה הייתי בהלם. מה מושלם בזה. "את מהממת!" צרחה וחיבק אותי. "את באה מחר!, יאללה לכי תתלבשי" אמרה ודחפה אותי למלקחת. אז היא כן שכנעה אותי לבוא בסוף?
"חברים שכנעתי את נועם לבוא מחר" אריאל רשמה בקבוצה שלי ושלה עם ירין ליאור מור זיו ורז, הבנים הצטרפו אלינו ואנחנו מעין חבו קטנה, אני מרגישה איתם הכי פתוחה.
"יאללה שלך" מור רשם
"אין עלייך" זיו רשם
"זה היה ברור" ירין רשמה
"אללה נועם" רז כתב
"תלמדי לשחות, את תצטרכי את זה מחר" הוסיף
"את הולכת לטבוע" שלח עוד הודעה ואחריה עוד הודעה של האימוג'י של השטן הסגול מחייך.
שלחתי לו חייכנים צוחקים.

"את יודעת אם הוא יהיה מחר?" שאלתי את אריאל אחרי כמה דקות של צחוקים
"מי, רותם?" שאלה
"כן" עניתי "אין לי מושג, אני חושבת" ענתה "אבל אל תשימי עליו, הוא אידיוט". עבר כבר ארבעה חודשים מתחילת השנה. כמעט חודשיים מהיום ספורט שהיה לנו אריאל התחילה להיות בקשר עם בן אל, חבר של נתי אני מדברת לפעמים עם רותם ההוא מאילת. וביני לבין רותם אוחיון? המצב חרא. מפעם לפעם אני מגלה ילד דוחה יותר.
***פלאשבק***
"כל הכבוד לכיתה ט'4 על הניצחון ביום הספורט, בעוד כחוש אתם תצאו לטיול של יומיים." הודיעה המנהל וכולם מחאו כפיים. "אני רוצה להודות לתלמידים שהדריכו את התחנות" אמר והתחיל לקרוא שם שם.
"אדל פרץ" אמר והבלונדינית שהדריכה עם רותם עלתה לבמה אז ככה קוראים לה, כולם מחאו כפיים כמו לשאר המדריכים.
"רותם אוחיון" המנהל אמר וכולם מחאו כפיים ושרקו, מי הוא בכלל שככה יעריכו אותו, ילד דוחה. המנהל סיים את דברין וירד מהבמה.
***סוף פלאשבק***
עצמי את עיני נזכרת בטיול של היומיים שהיה לפני כחודש.