מסע בחלל- פרק 2 (משחק כתיבה)

לאחר כמה רגעים החללית החלה להתנועע מצד לצד, וכולם נפלו על הרצפה. החללית כל הזמן עשתה "קפיצות", וכל "קפיצה", כולם עפו אל התקרה וכשפגעו בה הם עפו למטה אל הרצפה.
זה היה סיוט מתמשך, אבל למזלם של כל הנמצאים בחללית, בנג'מין סודוס היה מיומן, והחללית לא נגעה אפילו באבן מרחפת, בדיוק כשהחללית עקפה את מכשול האבנים.
"מאיפה האבנים האלה מגיעות?" שאלתי את דן
"כולם אומרים שאלה חלקים שנפלו ממטאורים" אמר דן בקול מלא דמיון
"טוב, לא אכפת לי כבר" אמרתי "עכשיו הגיע הזמן לחיפוש היומי שלי"
"החיפוש היומי? מה זאת אומרת?" שאל דן
"זה החיפוש שאני עושה בכל יום מאז שאיבדתי את ההורים שלי. אני עובר על כל החדרים בקומה השנייה"
"אתה משוגע? זה לוקח נצח!" אמר דן
"כן, אולי לך יש רמז איפה ההורים שלך נמצאים, לי לא" אמרתי והתחלתי ללכת במסדרון הארוך כשדן רץ אחריי
"חכה, אני בא אתך!" והלך איתי בהמשך המסדרון.
לפתע, מתוך חדר אחד הציץ בחור בריון בעל עור מעט שחום, שרירים בכל גופו ועיניים חומות שמעליהן גבות עבות ושחורות.
נ.מ הבחור:
"זה הילד?" הצבעתי על הילד הבלונדיני
"כן" אמר איש שעמד לידי בעל מסכה שחורה משחור בעל קולו העמוק
"תזכיר לי למה אתה רוצה שאני אתפוס אותו?" שאלתי כשהוא שם בידי שקיק מלא במטבעות
"יש דברים שאתה לא צריך לדעת, מק" אמר "וזה אחד מהם" ורץ במסדרון ונעלם משדה הראייה שלי במהירות.