הכל יכול לקרות -פרק 48-dont let me down

נ.מ אליה
זה יום שבת,אני שוכב במיטתי ומסתכל על הצמיד שקשור על היד שלי.
בצמיד יש את האותיות: א-ל-י-ה. הצמיד בצבע אפור. הצבע האהוב עלי.
אני נזכר ביום הזה שהיא נתנה לי אותו:
זיכרון-
זה היה בסוף היום שישבנו במעגל. ישבנו אחד ליד השני כאשר הראש שלה מונח על הכתף שלי.
פתאום היא מרימה את ראשה.
״וואי איך שחכתי?!״ הפה שלה עשה צורה של עיגול. הבובי.
״מה שחכת פד?״ אני מצחקק איתה.
היא נותנת לי מכה חלשה על הכתף.
״האמת שכן.״ היא נשארת רצינית לשנייה.
״להביא לך אותו?״ אני אומר ברצינות, כי אם זה מה שהחברה שלי צריכה אני יעשה את בלי פאקינג היסוס.
״לא זה בסדר ישלי בתיק.. אני שחכתי להביא לך משהו אחר.״ היא מסתובבת ומתחילה להוציא משהו מהתיק.
״אני לא זה שבמחזור פה מאמי.״ אני מנשק לה את הלכי.
״אני לא מוציאה פד סתום אני מביא לך מתנה אז זגור עיניים.״ מה היא כבר יכולה להביא לי?
אני מרגיש ידיים עוטפות את ידי וקשורות משהו.
״זה אזיקים? אהובה שלי עדיין לא הגענו לשלב הזה ביחסים.״ אני מצחקק.
היא נותנת לי נשיקה קצרה לפני שהיא אומרת ״אני בעניין לקנות אם אתה רוצה אבל זה משהו אחר. תפתח עיניים.״
אני מיד פותח.
היה על ידי צמיד אפור עם השם שלי באותיות. הוא היה יפיפה. אני לא הטיפוס שלובש צמידים אבל הוא היה כל כך מיוחד כי הוא היה ממנה.
״אני זוכר את השם שלי אני לא כזה סטלן שאני צריך אותי על ידי״ אני מחבק אותה
״אז אתה לא אוהב אותו?״ היא אומרת בקול פגוע.
״ברור שאני אוהב אותו. הוא מושלם. את הכנת?״
״כן.״ היא מחייכת לי חיוך תמים.
״אני לא אוריד אותו.״
״אתה לא חייב לעשות לי טובות,אם אתה לא אוהב אותו אתה ממש לא חייב לשים אותו.״
היא מסמיקה טיפה.
״אני לא מוריד אותו.״ אני אומר ברצינות.
״אני אוהבת אותך.״ היא אומרת ומנשקת אותי.
״מה הייתי עושה בילעדייך?״ אני מנשק לה את המצח
״לא זוכר את השם שלך״ היא אומרת ואני מיד מדגדג אותה.
-סוף זיכרון-
כמה היה טוב אז. אני נכנס לטלפון איפה שהתמונת מסך שלי זאת היא עם לשון בחוץ.
כמה אני אוהב את התמונה הזאת.
אני מיד נכנס לאיש קשר שלה בטלפון שלי. אני מהסס קצת לפני שאני לוחץ על הכפתור.
״אליה זה לא הזמן הכי-״ אבל אני קוטע אותה.
״אני אוהב אותך ואני צריך אותך ואני יעשה הכל כולל הכל שתהיא שלי,אני אפסיק להיות אכזבה ולעשות טעיות פליז פליז תבחרי אותי! אני לא יודע מה אני אעשה בילעדייך אני שייך אלייך אני שלך תני לי עוד ג׳אנס אני מתחנן!״ אני אומר לפני שהיא יכולה לפלוט עוד מילה.
יש שקט בצד שחה להמון זמן.
״טל?״ אני שואל
״אני לא יכולה אני מצטערת.״ היא אומרת לפני שהיא מנתקת.