הכל יכול לקרות -פרק 43-

נ.מ טל
-כעבור שבוע-
אני הולכת בהפסקה למזכירות בכדי לקחת פלסטר כי נחתכתי מהנייר של המחברת שלי, כן דפוק אני יודעת. מאז היום הזה שאליה שבר לי את הלב,אני בדיכאון אני לא הולכת לשקר אבל אני לא הולכת להראות לאף אחד. סיפרתי את כל מה שקרה רק לשני וגאיה חברותי הכי טובות כי הם חפרו לי כל כך על מה קרה ולמה אני כל כך עצובה. אז עכשיו הם מבינות. עמרי לא דיבר אותי מהיום הזה, אבל זה לא אומר שהוא לא ניסה ליצור איתי ״קשר״. כל פעם שעברתי אותו הוא בהה בי המון ויותר מהרגיל אצלו. כל הזמן החברות שלו אמרו איך שהוא הסתובב אחרי שהוא יצא לי מזווית העין והסתכל עלי- טוב יותר נכון התחת שלי. גאיה צחקה איתי ״על מה את מתלוננת קיבלת את החלום שלך, שתי הבנים הכי שווים בבית ספר ושהכי רצית רבין עלייך!״
זה נכון,אני לא הולכת לשקר. זה מדליק אותי ממש, אבל זה בכלל לא בגלל זה. הם לא רבים עלי ולא רוצים אותי. אליה כנראה רק רצה ממני זיון ולא קיבל. עמרי משועמם מרונה או משהו ומחפש מישהיא לשחק איתה. שתיהם דפוקים ואין לי כוח אליהם. טוב בחזרה למזכירות.

אני נכנסת ומתעצבנת ממראה עיני. אליה יושב בכיסא מולי עם משקפי שמש (שאומר שהוא מסומם או בהנג-אובר מטורף) כפוף אחורה עם הידיים זגורות על חזו. הוא במצב רוח. אני כבר מרגישה רק מהפאקינג אוויר. אני חושבת לשנייה אם לצאת לפני שהוא יראה אותי,כדי לא לעשות את המצב יותר חמור אבל אז אני מרימה את הראש ומבינה שפאקינג נחתכתי ואני לא אתן ללוזר כמוהו לעצור אותי. אני נכנסת ושואלת את המזכירה ״ישלך פלסטר במקרה?״ היא מחייכת לי חיוך נעים ״כן בטח, לידו.״ היא מצביע לעבר קופסא אחת שברור שתהיה ממוקמת בול ליד אליה. אני עדיין לא יודעת אם הוא שם לב שאני פה כי הוא לא זז מטר או אפילו נראה לי נשם.
אני נותנת לדאגות שלי לחזור וחושבת אן הוא בסדר? אבל מה אכפת לי?! הוא פאקינג שבר לי את הלב לא מגיע לו שיט ממני.
אני הולכת לעברו, אבל כשאני מגיע קרוב, הוא הולך אחורה עם הכיסא ומצמיד אותו לקיר בכדי להסתיר לי את הקופסא. הילד החרא הזה.
״זוז.״ אני אומרת בעיצבון. ישלי שיעור חשוב שאני צריכה חיזור אליו ואין לי כוח שיצרחו עלי בגלל שאיחרתי בגלל פאקינג ילד מסומם סתום.
״מה אם לא מתחשק לי?״ הוא מחייך, את החיוך הסקסי הזה שלו שעושה שתרצי להוריד את כל הבגדים. הוא והקסם הגברי הדפוק שלו.
״אז אני אגיד לפאקינג מזכירה שתגיד לך לזוז אליה.״ אני מזהירה אותו.
״היא פוחדת ממני, פעם כמעט זרקתי עליה כיסא..קיצר לא שווה לך אפילו את המאמץ.״ אני רק מרגישה שהוא קורץ לי מתחת למשקפי השמש הענקיים שלו. מטומטם. אבל אני לא יכולה להגיד שהשיח הזה לא עושה לי פרפרים בבטן וגעגוע אליו,אפילו אחרי כל מה שקרה.
״אתה רוצה שאני אדגדג אותך?״ הוא מתחיל לצחוק
״שנזכר שאני לא הרגיש פה מבינינו.״ הוא כנראה נזכר ביום הזה שהוא דגדג אותי עד המוות בישביל נשיקה. הוא מרים ידיים לעברי בגדי לדגדג אותי אבל לא לפני שאני לוחקת צעד אחורה בכדי לצאת מזווית נגיעתו. אני לא אקנא למגע שלו יותר,אני לא. הוא מוריד את החיוך הסקסי הזה מפרצופו מהתגובה שלי, כנראה לא מבין שאני לא כמו כל ילדה שפשפוט תרוץ לתוך ידיו.
״אז תזוז.״ אני מנסה לגמור את השייח הנורא שהולך פה כבר. הוא פותח את הפה אבל אני סותמת אותו בלהגיד ״בבקשה.״ הוא כנראה מרים ידיים כי הוא זז אצידה עם כיסאו. אני נשארת לשנייה רק בכדי להיות בטוחה שהוא באמת הרים ידיים כי הוא אף פעם לא מרים ידיים. כנראה שאני יותר חזקה ממה שחשבתי. אני לוחקת את הקופסא לידו ופותחת אותה. הטלפון שלו מזמזם את הצלצול שלמדתי שהשיר האהוב עליו ממסיבת טבע שהוא פעם היה בה ,אבל הוא לא עונה. אני מוצאת את השקית של הפלסטרים ופותחת אותה. הטלפון שלו מזמזם עוד פעם אבל הוא עוד פעם מנתק. אחרי זה יש צליל של הודעות. ״אתה יכול לענות אתה יודע,לא אכפת לי מה תומר או מי זאת.״ אני אומרת לקיר כי אני אפילו לא מפנה אליו מבט. הוא לא מספיק חשוב לי בכדי להפנות אליו מבט,או לפחות ככה אני רוצה שהוא אחשוב. הוא פתאום מסתובב אלי עם כל הגוף. הכיסא עושה קול חריקה כואב וכנראה עושה פגיעה לשמיעה של המזכירה כי היא קופצת ולוחשת ״שמע ישראל״
״למה את בטוחה שהכל קשור אלייך טל?״ הוא אומר לי בקול האדיש שלו שאני שומעת כל כך המון בזמן האחרון.
״אני לא בטוחה,אבל תענה כי הצלצול הזה מעצבן אותי.״ אני מוציאה את הפלסטר מהשקית הקטנה שלו ומתחילה לשים אותו על אצבעתי.
״את לא רוצה שאני אענה,תאמיני לי.״ הוא חודר דרכי עם מבטיו.
״תאמין לי גבר אליה המתוק, שלא אכפת לי.״ אני זורקת לו בקול הכי אמיץ שאני יכולה להוציא ממני עכשיו. אבל בפנים אני רועדת מחולשה רק מהקרבה שלו. באלי שהוא אקום עכשיו ואגע בי התגעגעתי אליו כל כך..
״טוב את יודעת מה אני אענה.״ הוא סוף סוף מסיים את הצלצול המחרפן הזה בלענות למי שמתקשר.
״מה יערה.״ הוא אומר יותר חזק בכוונה בכדי שאני אשים לב, אני כבר מכירה אותו ואת משחקיו יותר מידי טוב. אבל למה הוא מדבר איתה?? עם יערה?? חשבתי שהיא סתם זיון מהעבר שלא אכפת לו ממנה יותר. כנראה שטעיתי.
הוא מקשיב שנייה למה שהיא אומרת. מהקול הלא מובן שלה שאני יכולה קצת לשמוע מהטלפון, זה נראה לי שהיא בוכה. למה שהיא תבכה ותתקשר על זה לאליה?! לא אני לא אוהבת את זה. הוא שלי. אני חייבת לתת לעצמי סתירה דימיונית ולהבין שלא,הוא לא שלי יותר ואני לא שלו.
״מה אני אעשה זה קרה, כנראה שלא היית טובה מספיק..״ הוא נוזף בה. למה הוא מתכוון לא טובה מספיק?! ״לא אני לא אתן לך ג׳אנס לתקן את זה..מאמי את כנראה לא מספיק טובה ומנוסה במיטה.״ הוא מסובב אלי את הראש בכדי לראות את התגובה שלי. המזכירה מנקה את גרונה בכדי כאילו ״לנקות את אוזניה״ ממה שהיא שמע הרגע. אפשר להבין כי היא דתייה.
אבל לי זה הרבה יותר תגובה מ״לנקות את האוזניים״. הוא פאקינג שכב איתה. עם הזונה הזאת! בטח בשנייה שנפרדנו הוא רץ לתוך רגליה. איך לא הבנתי את זה עד עכשיו, הייתי רק משחק בישבילו לא כלום יותר לא כלום פחות. הוא מנתק את השיחה באמצע שיערה אומרת לו משהו,אפילו נימוסים אין לו. ״שמחה שעניתי?״ הוא מחייך חי חיוך רשע. לא סקסי בשום צורה. פשוט דוחה ומגעיל. נתתי לעצמי ליפול עוד פעם לפח שלו. חרא בלבן! ״שמחה רק להודיע לך שעמרי היה הרבה יותר מדהים במיטה ממה שחשבתי שהוא יהיה, עם הידידים הגדולות האילו והחזקות אוי מה שהוא עשה לי-״ אבל לפני שאני יכולה לסיים את המשפט הוא קם ויוצא מהמזכירות. לזה אני יכולה להגיד שבחיים לא ציפיתי. שאליה ילך ממריבה?! זה לא קורה אף פעם. אני מהר עוקבת אחריו. ״מה אתה בורח עכשיו?! חשבתי שאליה לא בורח משום מריבה! פחדן!״ אני צורחת לגבו. הוא מסתובב מהר אלי ולוחש
״אל תגידי עוד מילה.״
״מילה.״ אני אומרת. הוא פתאום רץ ומרים אותי ורץ איתי לתוך השירותים. מה הוא עושה?!