לב הצפון | פרק 10
"אני רוצה אסיפת צוות היום!! " צרחה על אוראל מיד בסיום מבחני הכניסה, כאשר אף אחד כבר לא היה באולם!
כמעט אף אחד..דני הפעם נשאר מרצונו, הוא יודע שלא סיפרו לו הכל והוא יגלה מה הם מסתירים ממנו.
"אבל..איך?? אי אפשר לאסוף את כולם!" אוראל גימגם והחוויר למולה, הוא אף פעם לא ראה אותה כל כך כועסת.
דני התחבא טוב טוב בין השורות של הכסאות הצדדיים ככה שלא יוכלו לראות אותו, אבל בגלל ההד הגבוה של האולם הוא יכל לשמוע כל מילה כאילו נאמרה לידו, למרות שהם היו על הבמה המרוחקת.
"אין פה ספקות, מישהו צריך לשלם על טעויות כאלו..הרי זה שנים של חיפוש שלא הניבו תוצאות, והנה קם לו ילד קטן שאף אחד לא מכיר, אפילו את השם שלו אנחנו לא יודעים!! והופך את המציאות על פניה, אתה ראית מה קרה בסוף האולם כשהוא ניגן..?" שאלה צרחה עליו.
"כן..אחרי שאמרת שזה הנגן אני הסתכלתי למעלה לראות אם..אם.."הוא לא העז להמשיך את המשפט
"אם אני צודקת אההה" היא עמדה על סף התפוצצות, אוראל לא יכל לסבול את זה יותר, הוא הבטיח לה שיאסוף את כולם לערב, העיקר שתרגע!
'הוא ממש פוחד ממנה' חשב דני לעצמו! אבל מה יש בסוף האולם , משהו שהשתנה כשאלון ניגן?! אני חייב לראות את זה.
ממקום מחבואו הוא לא יכל לראות את סוף האולם, הוא חיכה שאוראל וההיא יצאו מהאולם.
________________________________________________________________
"ואיי הוא מנגן מדהים, אף פעם לא שמעתי נגינה כזאת על קלרינט" מוניק ממש התלהבה מהנגינה של אלון, שרית לא כל כך ! היא לא אוהבת אותו, יש לו פרצוף מעצבן, את זה היא החליטה מהרגע הראשון שהיא ראתה אותו. והחלטות של שרית לא משתנות מהר..
הם נכנסו לחדר ברעש גדול בלי לשים לב שיש מישהי שצופה בהם.
"שלום" צעקה לעברן כאשר הן המשיכו לפטפט על מי יעבור ומה יהיה..
"הי..לא שמנו לב אליך, לא צריך לצעוק" חייכה אליה שרית..
"יופי..אני גם לא אוהבת לצעוק, עכשיו תוכלו לדבר פחות..אני בשיחה חשובה" הצביעה לעבר הפלאפון שלה..
"את מוזמנת לצאת גברתי .." קדה לעברה שרית והצביעה לכיוון הדלת!
מאיה יצאה בזעם מהדלת תוך שהיא לוחשת לעצמה "תרגעי..הם עוד מעט עפות מפה!"
"חחחחחח" שרית התפקעה מצחוק על המיטה
"מה מצחיק?" מוניק לא הבינה את הלך הרוח הישראלי
"היא..לא מבינה כמה היינו גדולות היום! אין מצב שלא מקבלים אותנו..היי תראי שתי המיטות התמלאו, בטח חברה שלה.."
תוך כדי שהם מדברות נוי נכנסה במבט שפל לחדר ואמרה "היי" חלוש..היא הרגע סיימה לדבר עם אבא שלה..הוא לא מפסיק לבכות בגללה..והיא על סף התמוטטות.
"את חברה של הסתומה?!" שאלה שרית בלי לשים לב לדמעות שעמדו בעיניה של נוי..
"מה..? אני חדשה. סליחה.." גימגמה נוי..
"אהה!! סליחה מותק..למה באת היום?" שאלה שרית בפליאה..
"אממ…" נוי התחילה להסתבך, היא לא מעוניינת לענות על שאלות מיותרות.
"טוב.." אמרה מוניק ששמה לב למצוקה של נוי "איך קוראים לך…" חייכה אליה
נוי חייכה בחזרה מודה לה בליבה על תשומת הלב "נוי.."
"אני מוניק..וזאת שרית" הצביעה לעבר שרית המחוייכת..
"מתי נראה לכם שמחזירים תשובות?" שאלה מוניק בעניין..
נוי רק עשתה הבעה של לא יודעת..מוזר לה שהיום לא התקשר אף אחד ממספר חסוי, וכדומה אליו בשביל להטריד אותה, משהו בכל העסק פה מאד לא נראה לה..היא החליטה ללכת לחפש את אוראל באולם, ולכן נפרדה ממוניק ושרית שהמשיכו לפטפט ביניהם על מי נראה להם יעבור..ולמה..והלכה לכיוון האולם.
_______________________________________________________________
"שיואו אתה נדיר…למה לא אמרת?" צרח שלומי על אלון
"זה סתם..תחביב" נבוך אלון, הוא שם לב שעל הבמה התרחשה פעילות מוזרה כשהוא ניגן, הוא לא הבין למה, אבל את המחיאות כפיים הנלהבות של הקהל הוא שמע..הוא היה טוב! את זה הוא ידע אך הוא לא רצה שמישהו ידע על הנגינה שלו, לא הייתה לו ברירה, הכל בשביל דני! אבל איפה דני נעלם?
_____________________________________________________________
ברגע שהם יצאו מהאולם דני קם מתמתח משורות הכיסאות ששכב תחתיהן
"איי" לחש לעצמו, כאב לשכב פה …נתפס לו כל הגוף
הוא התבונן לעבר הבמה, ריק..כולם הלכו יופי!! הוא הביט לכיוון השני, לאיפה שנראה לו שאוראל וההיא הביטו בזמן שאלון ניגן.
הוא ראה ריבוע שחור, אבל ריק..אולי מהבמה יהיה אפשר לראות יותר!
הוא עלה לבמה וניסה לראות משהו, ריבוע שחור וריק!! מה עושים? אולי קוראים לאלון לנגן? לא הוא לא יערב את אלון בחדשות שלו, שיהנה מהתקופה שהוא עדיין לא יודע כלום, כי עכשיו דני היה בטוח שהם הולכים לצרף את אלון אליהם.
"סליחה" שמע קול מהוסס מהדלת האחורית
דני כמעט נפל מהבמה מרוב פחד, היא באה..
הוא הסתובב בבהלה כשראה ילדה, עם שיער שחור חלק, ועיניים בצבע דבש ענקיות מתבוננות בו.
הוא נרגע
"כן.." שאל
נוי שמה לב שהוא נבהל, היא לא הבינה למה..אבל זה עניין אותה
"אני מחפשת את אוראל , אולי אתה יודע איפה הוא?"
"הוא הלך הרגע.." הצביע דני לעבר הכניסה..בתקווה שהיא תסתלק משם ולא תספר לאף אחד שהיא ראתה אותו, רגע שלא תספר לאוראל
"חכי.." קרא לעברה כשראה אותה מתקדמת לעבר היציאה
"כן?" היא הסתובבה אליו בשאלה
"אל תספרי לאף אחד שהייתי פה..בבקשה" התחנן אליה
"יש לי תנאי" אמרה נוי בשובבות המתוקה האופיינית שלה
"דברי.." פקד עליה
"תספר לי מה עשית פה.."חייכה אליו
הוא לא יודע למה הוא סמך עליה, אולי בגלל החיוך התמים, או העיניים הבורקות אבל הוא סיפר לה את מה שסיפרו לו אודות המגמה, על החשדות, ועל מה שהם מסתירים, ועל נגן הקלרינט האבוד שהתגלה בתור החבר הכי טוב שלו, ועל הריבוע השחור.
נוי הקשיבה, האמינה , וסיפרה לו שגם לה הכל נראה מוזר שכאילו דחפו אותה לבוא למקום הזה, היא לא סיפרה לו מי! היא פחדה לדבר עליהם!
"טוב..אז יש לי רעיון" צעקה לפתע
"אני שומע" חייך אליה דני
"אם אנחנו נבחרנו, וגם אלון חבר שלך, גם אם אני אשיר אנחנו נראה משהו בריבוע השחור לא?"
"כן…נכון" אמר דני מהורהר
"את גאון" צעק אליה ונתן לה חיבוק חזק
נוי קצת נבוכה מזה..אבל היא לא הראתה את זה על פניה, רק חייכה חיוך בטוח ושליו
דני הפעיל מהר את המיקרופון וקירב אותו לפיה של נוי, בעוד הוא מתבונן בריבוע השחור..
"תתחילי" לחש לה..
היא עצמה את עיניה והתחילה לשיר..כל כך מקסים, הוא כמעט נשבה בקסמי השירה שלה, עד ששם לב שמשהו התחיל להתרחש בריבוע השחור, שכבר לא היה שחור כל כך..
תגובות (0)