הזיכרון האפל:לחפש את האמת (פרק 17)
הבטתי בשמיים שכעת הם התחילו להתבהר לאט לאט הרוח הקלה נשבה אל תוך ראיותיי, נשמתי אותם עמוק בחיוך והתחלתי ללכת אל כיוון החנות. נכנסתי בשקט והבטתי ברוזלינדה שהייתה נראית מותשת. הנחתי את ידי על כתפה והבטתי בה במבט שואל אם אוכל להישאר פה והיא הנהנה וחייכה אלי.
"אז הספקת לראות את הורייך אני מבינה". אמרה בקול עדין ועייף. הבטתי בה בפליאה אך מיד חזרתי לפרצופי הרגיל וחייכתי קלות והנהנתי. היא נגעה בידי ואחזה בה ברוך, "אני כבר לא רואה בך שום סכנה לוסיה לפחות לא עכשיו שאני צריכה לחושש ממנה כמו כשרק הגעת הנה נסערת ומלאה ברגשות חזקים שליליים. כאשר נכנסת הנה ראיתי סביבך אפלה, אפלה כלכך חזקה שהחשכת את כל החדר יחד עם האנרגיות שלך וכך גרמת לג'וני קושי במצבו. ולי בלהחזיר אותו חזרה ולכן נאלצתי לבקש ממך לצאת אחרת לא הייתי יכולה להשיב אותו לחיים. אבל עכשיו אני לא מרגישה שום איום או אפלה כך שהכל בסדר ואת יכולה להרגע. אבל זכרי אף פעם אל תשאבי לעצמך את כל השנאה והכעסים הללו שהיו לך לפני ובמיוחד לאחר הלחימה שלך עם ה'שד' זה כאילו היית רעבה לעוד… לעוד מוות או כל דבר אחר שתוכלי להרוס."
היא אמרה בקול חושש אך מיד חזר להיות בטוח ועדין כמו תמיד.
ומיד חשבתי לעצמי איך היא ידעה שנלחמתי ב'שד'. שאלתי אותה איך היא ידעה ומיד היא הזכירה לי את היום הראשון שבאתי אליה לחנות ואמרה לי שהיא 'יכולה לראות חלקים ממה שעברת כדי שאוכל לסמוך על לקוחותיה' כך היא אמרה לי כאשר פגשתי אותה לראשונה. וכאשר נזכרתי רק הנהנתי לעברה והבטתי בג'וני.
"הוא יהיה בסדר ברגע שיתעורר הוא לא יחוש כאבים חזקים כמו שהיה אמור לחוש ולסבול אך הוא כן ירגיש מעט כאב כמו פגיעה בינוננית. אבל יש דבר אחד שלא נראה לי שימצא חן בעינייך". היא אמרה מביטה בג'וני במבט עצוב.
"מה? מה קרה? לא קרה לו שום דבר רע נכון?". שאלתי מעט בהיסטריה. מחזיקה בידו של ג'וני ומלטפת אותו.ואז מביטה בעיניה של רוזלינדה המביטות בי בעצב.
"לוסיה…אני מצטערת מתוקה אבל… הוא לא יזכור כלל מי את,ומה שקרה לו כאשר היה איתך או מהלחימה נגד ה'שד' ". ידי נשמטה מידו של ג'וני ועיניי התמלאו בדמעות. הרגשתי שכל עולמי החשיך ושהאדמה בלעה אותי עמוק עמוק ואין לי יציאה. הבטתי בג'וני שכרגע הוא נראה כאילו היה בשינה עמוקה, הוא היה נראה כלכך שליו וכלכך רגוע. חייכתי קלות מניחה את העצב לצד ומרגישה שמחה שלפחות לא היה לו נזק יותר גרוע או שהוא לא היה פה בכלל איתי. אז הוא איבד כל זיכרון שלו איתי..אני יכולה לחיות עם זה..אני חושבת.. הבטתי ברוזלינדה והנהנתי אליה בהבנה.
"כנראה שעדיף כך שיחיה את חייו מבלי לדעת בקיומי". אמרתי בכאב מהמילים שיצאו מפי בכיתי מעט וביליתי את השעתיים הבאות רק בללטף אותו ולנשק אותו בעדינות בלחייו. לאחר מכן נרדמתי כשאני אוחזת בידו החמימה והגדולה. לאחר כמה שעות הרגשתי שמישהו מנער אותי בעדינות, התעוררתי וראיתי את ג'וני ער עם מבט שואל ומבולבל. הבטתי בו בפליאה עיניי נצצו מהדמעות שאיימו לפרוץ החוצה ישר שיחררתי את ידי ממנו וקמתי מהכיסא הסמוך אל ג'וני מפנה את גופי.
"רוזלינדה!" קראתי בקול. והיא באה בריצה אליי. פנייה ועינייה היו כה מותשות. אני מרגישה רע שבגללי היא הייתה צריכה לבזבז כל כך הרבה אנרגיה. ,"מה קרה?" שאלה הצבעתי על ג'וני והיא רצה אליו והחלה לדבר איתו. לאחר כמה רגעי שקט שג'וני מעכל את דבריה של רוזלינדה הוא חוזר לדבר.
"אני לא ..לא זוכר..תזכירי לי שוב פעם מה קרה?" . שמעתי את ג'וני שואל מבולבל מעצם זה שלא זכר דבר.ומבטו היה נעול במבטי.
"הנערה פה מצאה אותך זרוק ברחוב כנראה נכנסתה לתוך קטטה ונשמטתה על הריצפה חסר הכרה אז היא הביאה אותך למקום הכי קרוב שהיה פתוח והכניסה אותך פנימה. טיפלתי בך כך שלא תרגיש כלכך כאבים ועם כן אתה יכול לומר לי ואעזור לך. מכיוון שהתמחתי ברפואה אני אוכל לומר לך אילו כדורים תיאלץ לקחת לך נגד הכאבים". היא אמרה ברוגע מנסה להרגיע אותו מעט מהלחץ שאליו הוא נכנס.
"ת..תודה, ותודה גם לך אממ… איך קוראים לך?". שאל בקול הגברי והמושך שלעדיין מביט בי במבטו.
הרגשתי צביטה קטנה בליבי כאשר שאל את שמי. אך מיד חזרתי להסתובב עם פניי אליו עם חיוך פרוש על שפתיי.מהשמחה שהוא בסדר.
"היי. נעים מאוד, קוראים לי לוסיה. אבל אתה יכול לקרוא לי לוסי אני יותר רגילה לזה". עניתי הוא הושיט לי את ידו כדי ללחוץ את ידי .הרגשתי זרם נעים עובר מידו לידי, וכנראה גם הוא כי מיד לאחר מכן הוא הביט בי ישר לתוך עיניי למשך כמה רגעים ארוכים והעיף את ידו ונגע קלות בעורפו. "ג'וני" אמר לאחר כמה שניות של שתיקה. חייכתי קלות והנהנתי אליו.
"אנחנו מכירים? זאת אומרת לפני התקרית את נראית לי…מוכרת..אני לא יודע למה". הוא אמר מנסה להיזכר מאיפה הוא מכיר אותי.
התרגשתי מעצם העובדה שאולי איפשהו עמוק בפנים הוא לא לגמרי שכח אותי. הוא החזיק בראשו בכאב. והנחתי את ידי על כתפו מנסה להרגיע אותו בזמן שרוזלינדה הלכה להביא לו כדורים משככי כאבים.
"לא. אנחנו לא הכרנו לפני. זוהי הפעם הראשונה שראיתי אותך הלילה, אך אני לא מכירה אותך ואתה לא אותי". אמרתי לו כאשר הבנתי שהכאבים שלו היו ממאמציו להיזכר מאיפה אני מוכרת לו.
"אני צריכה ללכת, אני מקווה שתחלים בהקדם האפשרי ולפעם הבאה תיזהר. אני לא אציל אותך בפעם הבאה". אמרתי לו מחייכת חיוך חושף שיניים. והוא כתגובה ציחקק וחייך קלות "אזכור זאת,ושוב פעם תודה. אני מקווה שניתקל אחד בשנייה בהמשך". אמר. לא אמרתי דבר והסתובבתי כשחיוך גדול פרוש על שפתיי.
"שמרי על עצמך ילדתי!". רוזלינדה קראה. ונופפתי בידי לשלום ויצאתי מהחנות מוכנה להתחיל דף חדש בחיי. לחזור להיות אותה הלוסיה הנמרצת והמלאת חיים שהייתה לפני. אומנם ייקח לי זמן זה לא קל אבל אני לא לבד יש לי את חברתי הטובה ג'סי, רוזלינדה שלמדתי להכיר, ואת החתלתול שלי שיהיה לצידי כדי שלא ארגיש לבד כלכך בבית הגדול והעצום הזה. ויש לי את סבתא שלי שלמרות שפתרנו את המריבות שלנו בסוף בחרה לעזוב אותי שוב פעם כי היא לא יכלה לשאת זאת. אני לא צריכה להיות איתה יותר בקשר אבל עצם העובדה שיש לי לפחות מישהי מהמשפחה שלי מעודד אותי. וכמובן הזיכרונות שלי עם הוריי והשרשרת של אבי.והשמיכה שאמי סרגה לי ואת התמונה שלי ושל אחותי…אנה.
תגובות (0)