הבלדה על החריף

חם היה בפריז באותה העונה
והחום היה גדול יותר לביז'ו
כי הוא אכל ארוחה עם הרבה חריף
וכשהוא גמר את הארוחה, הוא המשיך לאכול חריף
הוא דחף לפיו פלפלים גדולים וחריפים מאוד,
וטחן אותם כאילו אין מחר
הגוף שלו בער, בנוסף לחום העונה,
והלשון שלו צרבה, אבל עיניו נצצו מעונג,
למרות שהן דמעו
והוא קינח את אפו לעתים קרובות
כי החריף גירה את אפו
כשהוא גמר לטחון הרבה-הרבה חריף,
הלשון שלו הרגישה כאילו יש עליה גחלים בוערים
והוא טלפן לבחורה שהכיר לא מזמן, כדי לספר לה על החוויה
אבל בגלל שהוא נאנק מרוב חריפות בטלפון,
היא חשבה שהוא עושה ביד בזמן שהוא מדבר איתה
זה דווקא מצא חן בעיניה, והיא עשתה ביד בעצמה,
והוא חשב שגם היא אכלה חריף, ולה – לא נפל האסימון,
היא עדיין חשבה שהוא עושה ביד
היא לא חשבה שחריף יכול להיות כל-כך בוער בפה
ואז היא שאלה אותו אם הוא חם
ואם הוא בוער
והוא אמר ש-כן, כשהוא מתכוון כתוצאה מהחריף
אבל היא חשבה שהוא מאשר שהוא חרמן אש
ואז היא נאנקה מרוב עונג כשהיא גמרה
והוא חשב – האישה הזו יודעת לאכול חריף,
והתאהב.