הכל יכול לקרות -פרק 40-

נ.מ אליה
נמאס לי מזה,פשוט נמאס. לשחק איתה ולשקר לה. לא מגיע לי מישהיא טובה כמונה. אני סתם ילד חסר ערך. אני מוציא את הטלפון ומוצא את האיש קשר המוסתר שלי בשם ״ניקו.״ אני מתקשר.
הוא לא עונה עד השנייה האחרונה.
״אליה! ילדי היפה! מה קורה מה אתה צריך?״ הוא נשמע שמח,יותר מדי שמח. אני כבר מבין שהוא על משהו.
״אני רוצה את הדבר הכי חזק אצלך.״
״אתה רק קטין, סורי אני לא יכול לסמוך עלייך שלא תגיד לעוד אנשים.״ פאק. אני צריך את הבריחה עכשיו.
״אז תן לי את הרגיל.״ אני מתפשר.
״עוד שנייה אצלך.״ הוא מנתק.
שתיינו יודעים כבר את המקום הרגיל לעשות את המסירה, מאחורי היסודי במחלקה של הילדים האוטיסטים. אנחנו תמיד עושים את המסירה שם כי אנחנו יודעים שאף אחד לא ישים לב.
אני בא לצאת לדרכי,אבל לא לפני שהטלפון שלי מזמזם.
״מה.״ אני עונה, אפילו בלי להיסתכל על השם.
״אליוש, שחכתה איך לדבר לנשים?״ הקול הערמומי של יערה יוצא מהטלפון. עוברת בי מחשבה של לזרוק את הטלפון בקיר, הכל עדיף מאשר לשמוע את הקול הצורב שלה.
״יערה,עזבי אותי בשקט כבר.״ אני אומר בקול הכי חסר רגשה שהיא תבין שתא אכפת לי ממנה בשיט, או ממה שיש לה להגיד לי.
״אתה עדיין עם הילדה הקטינה הזאת?״ היא מכניסה את עפה לענייני, דפוקה.
״למה מה אכפת לך.״ אני כבר יכול לראות את החיוך שלה מהקו השני. תמיד יערה הייתה כזאת. אוהבת משחקים, לפעמים אפילו יותר ממני.
״סתם, אני פשוט במעגל ואני רציתי לידע אותך שהיא עם עמרי.״
אני מרגיש שירו לי בלב. היא עברה אותי ככה בשנייה? אפילו לא דקה היא חיכתה?! אני לא אסלח לה על זה.
״הי יערה, בואי לבית שלי אחרי שאני אקח מסירה של ניקו.״ אני הולך להחזיר לה ובגדול.
״אני אשמח! מה אתה לוקח מניקו? הרגיל?״ היא מעבירה את טונה ליותר נמוך וחלש,כדי שלא יבינו על מה אנחנו מדברים. יערה אפילו יותר מסוממת ממני, נראלי היא ניסתה כל סם שיש.
אבא שלה טחון רצח אז הוא נותן לה כסף בחוסר ידיעה על מה היא מבזבזת אותו. בידוק כמו ההורים שלי, אבל להפך הם יודעים שאני משתמש וגאים, זה למה שאני אוהב אותם.
״כן הרגיל.״
״תבוא עוד מעט,אני צריכה טעימה.״
״ממה?״ היא עישנה את הרגיל המון ממה היא מתלהבת?
״ממך.״ היא מנתקת.
היום היא כל כך תקבל זיון.