הכל יכול לקרות -פרק 36-אל תשכחי לחזור

נ.מ אליה
היא מסתכלת עלי במבט כל כך פגוע, אבל לא אכפת לי בשיט. הסמים האילו עובדים עלי קשה ואני לא חושב כמו בן אדם רציונלי.
״בוא נדבר.״ היא אומרת.
״לא באלי פאקינג לדבר, מה אתם לא מצליחות להבין?!״ אני צורח. כולם מסתכלים עלי, טוב זין על. ויקי מסובבת אלי ראש עם הפרצוף הכי בי׳צי שראיתי. מטומטמת.
טל עוברת את המעגל ונותנת לי יד.
״בוא, אנחנו לא חייבים אפילו לדבר אבל פשוט בוא.״
אני רק יכול להיכנע אליה, עם המבט של המלאך.

אנחנו יושבים בבית קפה
״סןרי על ההתפרצות.״ אני מודה לה. היא כל כך יפה היום, עם השיער בקוקו וחולצה לבנה…שיט רואים לה את החזייה דרך! אני ממש מנסה לא להיסתכל.
״תודה,לא הבנתי מה שעשיתי לך אבל בסדר אם זה איך שאתה מרגיש כלפי.״ היא עם דמעות בעיניים.
״טל.״ אני נעמד מעבר לשולחן ומנקה לה את הדמעות.
״אל תעזי לבכות על מישהו כמוני, אני לא שווה את זה.״ אני לוחש לה.
פתאום אני רואה את היד שלה מתקרבת לפרצופי, אבל לא בקטע מנחם.
היא נתנה לי סתירה. חזקה. כוס עמאק איתה!
״מה הקטע?!״ אני שם יד על הלכי שלי שתנחם את הכאב.
״אתה! אתה הבעיה! למה אתה לא רואה כמה טוב אתה?! כמה יש לך לתת! כמה שאני אוהבת אותך! למה אתה כל כך חסר ביטחון?! כי אני לא רואה משהו אחד רע בך, אתה רק פגוע כמוני.״
אני בשוק טוטאלי. מה?!
״אני אוהב אותך.״ אני פולט.
״גם אני אותך.״
היא נותנת לי נשיקה.
״ואת כל הקשיים אליה,אנחנו נפתור,ביחד.״