הכל יכול לקרות -פרק 34- נ.מ אליה-

אני בדרך הביתה באוטובוס כשאני שומע את הטלפון שלי מזמזם. אני מסתכל על המסך ויש שם את שמה. כוס עמאק, אין לי כוח לדבר עם אף אחד עכשיו.
״מה.״ אני עונה.
״מה איתך?״ היא עונה בקול סרקסטי בחזרה.
״כלום, את צריכה משהו?״
״וואו אתה לא נשמע כמו הבן שהתמזמזתי איתו לפני שעה.״ הקול של נשמע פגוע.
״חבל.״ זה כל מה שנותר לי להגיד.אני עדיין לא יכול להפסיק לחשוב על ויקי..והילד שלנו.
״בסך הכל רציתי לדבר איתך על מה שקרה היום,כי הלכתה מהר ולא הספקנו לדבר.״
״אין לי כוח לדבר.״
״מה קרה?״ היא שואלת בקול עדין רצח, מסכנה, היא עוד עדיין תפגע ממני.
״לא משהו שאת צריכה לדאוג ממנו.״ אני עונה מהר. זה נכון,אנחנו לא זוג או משהו.
״אכפת לי ממך אז זה כן משהו שאני צריכה לדאוג ממנו.״ היא מעצבנת אותי,היא לא מבינה רמזים.
״מה אכפת לך?! אני לא אוהב אותך או כלום אוקי?! בסך הכל רציתי זיון! את סתם ילדה טטניקית שעוקבת אחרי! אל תדברי איתי יותר איככ!״ אני צורח בכעס. אני כבר מרגיש רע עם עצמי. אבל היא צריכה להיתרחק אני בעיות והיא לא. כל האוטובוס מסתכל עלי,אוף.
״אם ככה אתה מרגיש, יא בן זונה!״ היא מנתקת.
נשבר לי היום הלב,משתי צדדים: הילד שלא היה לי והילדה שאני מאוהב בה.