קטע קצר קשור לאהבה – נקודת מבט של בן
הנה אני, בנשף סיום.
לבשתי בגדים נקיים שמתאימים לנשף. הבריונים, סליחה הילדים, בכיתה הרסו את הכל:
איך שנראיתי, החברים שכבר עזבו, הסיכוי שלי שנעמה תאהב אותי או שבכלל תסתכל עליי.
אני לא יודע למה אבל ישבתי על הרצפה בנשף המפואר. כולם עמדו או רקדו.
ראיתי את נעמה מתקרבת אלי. היא הושיטה את ידה אליי. לא אליי, לידי. וילד אחר שעמד לידה הושיט לה את ידו והם התרחקו.
אני אוהב את נעמה.
אבל פחות מפעם.
ואז שמתי לב לילד עומד מאחוריי, עומד ומחכה. הסתכלתי עליו מלמטה. הוא הסתכל אל כיוון מסוים.
הסתכלתי אל אותו מקום שהוא הסתכל.
הייתה שם ילדה יפה. קוראים לה אמילי.
היא הושיטה את ידה לכיווני. יש ילד מאחוריי. היא רוצה אותו.
היא נשארה כמה שניות עם ידה אליי. הילד כבר הושיט את ידו אליה. אמילי החזיקה את ידי.
מה קורה כאן? אני לא ממש מקובל. מה קרה? איך היא אוהבת אותי?
החזקתי בידה וקמתי.
הלכנו למקום לבד ורקדנו. הריקוד היה משהו שלא היינו עושים עם עוד אנשים.
ואז הרגשתי במקום רגיל, אך זהו אינו היה חלום. הייתי בבית שלי וראיתי את שניי חברי.
שנייה אחרי לא ראיתי כלום. ואז…
הכל היה צבוע באדום. לא ראיתי יותר מזה. הרגשתי כאב חד בגופי. ישבתי על משהו רך, קצת יותר גבוה ממיטה.
הצלחתי לראות, אולי קצת במטושטש אבל זיהיתי את קולה של אמילי.
"אתה בטח חושב שעשיתי לך משהו רע" אמרה וצחקה ברוע "טוב, זה נכון. אל תחשוב שעשיתי את זה סתם" קמתי אליה אך לא ראיתי הרבה, רק טשטוש, היא דחפה אותי.
"אתה בכלל אוהב אותי? למה באת? לא הייתי עושה לך משהו אם הייתי יודעת מי אתה. אתה זה שצריך להילחם על נעמה. אתה לא יכול עכשיו להילחם על נעמה. היית צריך להילחם עליה קודם!" אמילי אמרה ונעלמה.
כל מה שהיה נעלם כלא היה.
הייתי בבית של דניאל. נזכרתי במשהו אחד. קודם לא ידעתי את זה. נזכרתי שהייתי בבית של חבר שלי עם שניי חבריי. אני לא ממש רואה אותם עכשיו אך אני זוכר את ההרגשה הנעימה של הפוך בבית של איתי. הסתכלתי אל תוך טלסקופ אך ראיתי רק את אמילי בורחת, מה פספסתי?
זה לא כל כך חשוב לי לדעת מה… מה ראיתי קודם?
ראיתי את חבריי, אלון ודניאל.
גם קודם לא ידעתי מה ראיתי בטלסקופ אבל עכשיו אני מרגיש צורך לדעת.
"מה ראית?" דניאל שאל אותי.
"מה ראיתי? הנשף. אני לא זוכר מה ראיתי" אמרתי. אני צריך שהם יזכירו לי מה קרה.
"מה קרה בנשף? קרה משהו רע? כי שמעתי ש-" אלון התחיל להגיד אך דניאל קטע אותו.
"חכה שנייה, אתה זוכר מה קרה?" דניאל שאל אותי.
סיפרתי להם מה קרה.
"הנשף מחר" שניהם אמרו.
זה יקרה מחר?
מחר יגיע היום הגדול.
היום שבו אני אלחם על נעמה.
תגובות (4)
עוד לא כל כך הבנתי אם זאת סיפור בהמשך או קטעים קצרים אקראיים. הייתי ממליץ לך מאוד, כמו שייעצתי לך בסיפור קודם, לא לחזור על עצמך. (למשל, בכמה שורות האחרונות, חזרת הרבה על צמד המילים "מה קרה" שאותו את יכולה להחליף ב "מה אירע?" "מה התרחש?" או אפילו "למה אתה נראה מוטרד" אשר מתעמק באותה מטרה אך משנה את השאלה מישירה לעקיפה. בנוסף, יש הרבה שגיאות כתיב אשר צריך לתקן (כמו "ואז ראיתי אדבב" תקני אותי אם אולי אני טועה, כי היא נראית כמו שגיאת כתיב. בקצרה, גווני במילים ובדקי שהמילים תקינות. עברי על הסיפור אפילו עשר פעמים במידה ואת צריכה או מרגישה לעשות זאת. מחכה להמשך :)
תודה על תגובתך שנועדה לתקן את כתיבתי.
לא, זהו אינו סיפור בהמשכים אך ארצה לכתוב סיפור בהמשכים שהתחלתי לכתוב במקום אחר. השאלה אם רוצים שאכתוב אותו.
אכתוב את ההקדמה עכשיו, מקווה שתהיה מעניינת ביותר.
אתקן את הטעיות
מי מחזיק בעיפרון או עם היד על המקלדת? את או הקוראים? תכתבי כי את רוצה, לא כי אחרים רוצים. רצונם לא צריך לעניין אותך כל עוד את נהינת.
משפט טוב.
אני מאוד בנויה על מה אחרים יחשבו עליי.
זה יכול להעלות אותי או להוריד אותי במה שאני חושבת על עצמי.
אם מישהו יכתוב תגובה לא טובה לאחד הסיפורים שלי אני אהיה מאוד עצובה מזה.
למרות שאני באמת צריכה להבין מה אני שווה באמת.
אני יודעת בדרך כלל שלא מתכוונים למשהו רע.
אני פשוט לא רוצה שייכתבו על הסיפורים שלי דברים רעים.
לא פשוט. אם… טוב, אני לא יודעת על מה בדיוק אני מדברת בתגובה הזאת.
אני מאוד רוצה שלא ישנאו אותי. אם יאהבו אותי זה כבר עניין אחר.
אז… גם בהצלחה בסיפור שלך :)
אומי :)