מלחמת התליון- פרק 1

באותו האוהל הצפוף ישב על השרפרף הישן איש בעל זקן חום וארוך, בעל בגדים פשוטים ועל צווארו היה תלוי תליון ירוק ובוהק. האוהל היה עשוי מבד הצבוע בפסים אדומים וכתומים. בתוך פנים האוהל היו כל מיני חפצים מפוזרים, שולחן עץ מפורק וחפצים נוספים.
האיש קם מהשרפרף והלך על האדמה החולית, כיוון שלאוהל לא הייתה רצפה, והלך לכיוון פינת האוהל, כשכל צעד שעשה עף חול ברחבי האוהל, וגם על שערו של האיש, שגירד את שערו הענק והחום שהסתיר את עיניו.
בזמן שהאיש הלך לכיוון פינת האוהל, חבורה של אנשים דומים מאוד בעלי משקפיים כהים בצורת מלבן, שיער שחור וקצר, חליפה שחורה ונעליים שחורות שהתאימו באופן מחריד לחליפתם. אז חבורת האנשים האלה הלכו בצעדים שקטים, כאילו לא רצו שמישהו ישמע שהם מתקרבים לאוהל. האוהל עמד בסביבת מדבר חולי וגדול בו עמדו כמה אוהלים נוספים.
"ג'ון, אנחנו מתקרבים לאוהל." קרא אחד מהאנשים למיקרופון זעיר שהיה מודבק לכל אחד מהאנשים בחבורה על הלחי שלהם
"אוקיי" קרא איש אחר לאוזניה שהייתה לכל אחד מהאנשים באוזנו. האיש ישב בחדר נפרד ומבודד בו היו המון מסכים והאיש הקליד כל הזמן "זלמן נמצא עדיין באוהל, התליון עליו."
"איך אנחנו עומדים להוציא אותו?" שאל איש אחר
"למה לא להרוג אותו?" שאל איש אחר
"אי אפשר," אמר ג'ון "רק כשניגע בו כל הלהקה שלו בעלת השמיעה החדה, תשמע את זעקתו."
"אז נחסל אותם גם." אמר איש אחר
"אתה צוחק עליי?" גיחך ג'ון תוך כדי שהוא הקליד במהירות "יש להם כוח פיזי עצום."
"אז מה עושים?"
"אם אני רואה טוב במצלמה," אמר ג'ון "זלמן הולך לפינה של האוהל, מה שאומר שאם תיכנסו עכשיו בשקט, הוא יהיה עם הגב אליכם."
"מהר תיכנסו," אמר המנהיג של החבורה "לפני שהוא יסתובב." וכל ששת האנשים נכנסו אל תוך האוהל ואחריהם מנהיגם. למזלם זלמן היה עדיין עם גבם אליהם, כאשר היה בפינת האוהל ועשה את צרכיו.
"מהר," לחש המנהיג לכל השישה "תהרגו אותו הכי בשקט שאתם יכולים."
אחד מהחבורה הוציא סכין וצעד בשקט ובאטיות לכיוון זלמן, שעל צווארו עדיין היה תלוי התליון.
האיש המשיך ללכת בזהירות ובשקט לכיוון זלמן כשמאחוריו עמדו ששת האנשים בשקט, עד שלפתע שם לב זלמן לחול שהתחיל להתפזר ברחבי האוהל. האיש עם הסכין התחיל לפזר חול כל צעד, ולזלמן היה מזל. הוא הסתובב במהירות, ראה את כל האנשים וצרח בקול גדול בדיוק כשהאיש עם הסכין דקר את זלמן בלב.
"מהר! תיקח לו את התליון ובוא נזוז מכאן כבר!" אמר ג'ון כשהאיש פרם את קשר החוט של התליון מצווארו של זלמן ששכב מת על החול
"הם הרגו אותו! תתפסו אותם!" צרח איש אחד מלהקתו של זלמן שיצא מהאוהל וכל הלהקה של זלמן שהייתה בעצם מורכבת מהמון אנשים שדמו לזלמן, רצו לכיוון האוהל
"הא- הא- הא!" צחק המנהיג של החבורה כשכל השבעה יצאו מהאוהל כשהתליון בידם, אבל להקתו של זלמן לא וויתרה. הם רצו אחרי השבעה שברחו הרחק- הרחק
"אוף, זה לא שווה כלום" התייאש אחד מהלהקה "אנחנו צריכים להודיע לטריס על הגניבה." אמר בפחד "עכשיו כשהתליון בידם, הם יכולים להשתלט על העולם בקלות."