the story of my life פרק 13!

כאלה הם החיים.
אנחנו אף פעם לא יודעים מה יקרה לנו בעוד שנה או חודש, בעוד דקה ואפילו בעוד שניה… אנחנו גם לא יכולים לשלוט בזה. רוב הדברים שיקרו לנו יקרו לנו כנגד רצונינו, ואנחנו לא תמיד נדע איך להתמודד איתם.
אנחנו לא תמיד נהיה מוכנים אליהם, השינויים הכי גדולים קוראים תוך שניה ואפילו פחות, החלטה אחת שלא חשבתם עליה מספיק, מעשה אחד שלא ידעתם איך הוא יגמר, נשיקה אחת או נשימה עמוקה בזמן הלא נכון והכל יכול להיתפרק לנו בין הידיים.
כאלה הם החיים, ולמרות שהם הדבר הכי קשה שיקרה לנו, אנחנו עדיין לא מסוגלים לוותר עליהם.

"עכשיו אתה מבין?" שאלתי את שון אחרי שתיקה נוראית של 20 דקות לפחות ישבנו על הריצפה אני בכיתי והוא חיבק אותי. הוא לא דיבר יותר מידי וזה בדיוק מה שהייתי צריכה "מה?" הוא שאל בשקט "למה אני ואתה לא יכולים להיות ביחד.. אם זה לא מספיק שאני טמאה ומחוללת אני גם בהריון, אתה שווה הרבה יותר ממני." אמרתי בשקט המילים האלה הם כניראה המילים הכי קשות שיצאו ממני. אני לא רוצה להיפרד ממנו עד שסוף סוף הכל מסתדר לי אחרי כל מה שקרה עם אופק עכשיו… עכשיו הכל חוזר לשם למקום הנורא הזה לכל הלבד. שון לקח נשימה עמוקה ושיחרר אותי מידיו "את יודעת מה? אולי את צודקת.. זה באמת הפך לקשה מידי" הוא אמר וקם ממקומו ואני נישארתי שם לבד עם הריצפה אפילו לא הסתובבתי כדי לראות אותו הולך. הכאב שהיה כרוך בזה היה נוראי. הלב שלי כאב לי החזקתי בו חזק פחדתי שהוא יצא ממקומו דמעות התחילו לרדת לי ובכיתי בשקט עם הפנים על בירכיי כשאני עדיין מחזיקה חזק בליבי. אני שוב לבד "שרון" שמעתי את שון קורא אליי אבל לא הסתובבתי אליו הוא התקרב אליי והיתיישב על הספה שהייתה מולי. אני עדיין ישבתי על הריצפה. הוא העביר לי כוס מים ואמר לי "שתי את הכל הפנים שלך אדומות" עשיתי את מה שהוא אמר לי והוא לקח נשימה עמוקה  "זוכרת את המשפט המטומטם הזה שאמרת לי עם באותו יום שהפכנו לזוג? אמרת לי: אנחנו רק 5 שעות ביחד שון, אין טעם שנפיל את הצרות שלנו אחד על השני.." הוא אמר ונעצר הוא ניראה חושב לרגע הוא צחקק לעצמו " זוכרת איך התעצבנתי שאמרת את זה? שהתחלתי לנאום לך שעכשיו אנחנו ביחד ובשביל זה אנחנו זוג.. כדי שניהיה שם אחד בשביל השני.." הוא אמר והוריד את הראש "אני עדיין זוכר את ההלם על הפנים שלך, אני כמעט מסוגל לשמוע את המחשבות שלך את בטוח חשבת: למה הוא דואג לי? מי אני בכלל בשבילו? אנחנו רק 5 שעות ביחד.. ואת יודעת מה אני חשבתי?? אני חשבתי: למה היא לא רואה את זה? למה היא לא מבינה כמה היא מיוחדת וכמה היא חשובה וכמה.. כמה אני לא רק רוצה לשמור עליה.. אני צריך לשמור עליה.. כי היא כל כך תמימה ומדהימה שאנשים תמיד ינסו לנצל אותה כי זה פשוט קל מידי.. וכמה היא יפה.. אוי אלוהים כמה היא יפה.. אבל היא פשוט לא רואה את זה.. איך את לא רואה את זה שרון??" הוא אמר והיסתכל לי לתוך העיניים הוא הפשיט את כולי רק במבט הוא נעמד על רגליו והושיט לי את ידו לקחתי אותה והוא עזר לי לקום "תקשיבי לי.. את לא מחוללת, ואת לא טמאה, ואת לא תשארי לבד כל עוד אני נושם ולא מעניין לי את התחת אם את בהריון, כי אני שלך, אין מה לעשות יותר את מבינה? אני בחיים לא יעזוב אותך.. בחיים! ואנחנו ניקח את הזמן ואנחנו נחשוב מה לעשות עם העובר הזה אבל בכל הזמן הזה את חייבת להבטיח לי דבר אחד" הוא אמר וחיכה לתשובה שלי ירדה לי דמעה קטנה "מה שתגיד" אמרתי לו מסתכלת לו בעיניים "תבטיחי לי שבחיים לא תגידי את זה שוב.. בחיים אל תגידי שאנחנו צריכים להיפרד" הוא אמר והחזיק את פניי עם שתי ידיו הנחתי את ידיי על שלו והתקרבתי אליו יותר נשמתי אותו אליי. מי היה מאמין שאני יוכל לאהוב כלכך משהו ששנאתי עד לפני שבועיים הוא גורם לי להרגיש הכי יפה בעולם והכי חשובה בעולם אני לא מסוגלת לדמיין שניה בלעדיו ולחשוב שעוד רציתי להיפרד ממנו רק עכשיו אני רואה כמה מטומטמת המחשבה הזאת "אני מבטיחה" אמרתי וחיבקתי אותו חזק אחרי כמה שניות ארוכות של חיבוק נישקתי אותו נשיקה שהיא סערת רגשות גם פחד גם אושר גם עצב גם שימחה גם אמון אבל גם בגידה הכל ביחד התערבב לי "אני חושבת שאני מאוהבת בך" אמרתי בלי לשים לב "אני חושב שגם אני" הוא אמר וחייכתי חיוך גדול תוך כדי שאני מורידה את הראש שון הרים לי אותו עם אצבעותיו "תפסיקי להסתיר את החיוך המדהים הזה" אני דיי בטוחה שהסמקתי באותו רגע "בואי" הוא אמר מחזיר בידי ועלינו יחד לקומה העליונה ונכנסנו אל החדר שלי. שון הרים את השמיכה וסימן לי להיכנס למיטה ניכנסתי והוא אחריי הוא סידר עלינו את השמיכה ואז לקח אותי אליו וחיבק אותי הוא נתן לי נשיקה על המצח והתרחק מעט כדי שיוכל להיסתכל עליי "על מה את חושבת?" שון שאל אותי "אני כניראה הייתי ילדה ממש טובה השנה אם אלוהים החליט להכניס לי לחיים מישהו מדהים כמוך" אמרתי וחייכתי אליו והוא חייך אליי חזרה "אני חושב שאני זה עם המתנה" הוא אמר וחיבק אותי חזק יותר הנחתי את ראשי על בית החזה שלו וככה נירדמתי.
~אחרי שעתיים~
התעוררתי ושון עדיין ישן טוב איך לא השעה 1 לפנות בוקר. הסתכלתי עליו במשך כמה דקות הוא כלכך יפה כשהוא ישן. כל כך שלו ומלא באהבה אני מכורה אליו הוא כל העולם שלי היתרוממתי מהמיטה בשקט וירדתי למטבח להכין לי תה. ישבתי במטבח וקבעתי לעצמי תור לגניקולוג. לבדוק מה אני עושה עם הדבר הזה שיש לי בבטן אני לא ישקר רוב הסיכויים שאני לא ישמור אותו אני לא רוצה את הדבר הזה בחיים שלי אני לא רוצה משהו שנוצר מרוע טהור 'אני מצטערת קטנציק אבל אבא שלך הוא לא מישהו שראוי שיהיו לו ילדים' אמרתי לעצמי מבפנים וליטפתי את הבטן שלי. היום הזה הוציא ממני כלכך הרבה כוחות אני מפחדת לקרוס. נמאס לי לחשוב שמספיק בן אדם אחד שהתעורר על רגל שמאל ורוצה להרוס למישהו את החיים וזה מה שהוא יעשה.
"הכל בסדר?" שמעתי את שון מדבר ומפריע לי במחשבות "כן בייבי" אמרתי וחייכתי אליו הוא התקרב אליי הוריד את הרגליים שלי מהכיסא כדי שהוא יוכל לשבת ולאחר שהיתיישב מיקם את רגליי עליו "למה התעוררת? חלום רע?" הוא שאל אותי יכולתי לראות שהוא עייף מאוד "לא ממש, יותר כמו תחושה רעה.. קבעתי לעצמי תור לגניקולוג. זה יוצא יום שלישי הבא" אמרתי והוא הנהן "באיזה שעה?"
"12:30 עד 13:00" אמרתי לו והוא ניראה כאילו הוקל לו קצת.
"את יודעת מה יש לנו באותו יום?"
"מה?" שאלתי לא מבינה והוא התחיל לעשות לי נעים ברגל "אנחנו ביום שלישי נהיה חודש ביחד." הוא אמר "אוי מאמיי" אמרתי והנחתי את ידי על ידו "אני מצטערת אהוב שלי זה לגמרי ברח לי מהראש.. אני יחליף עכשיו את התאריך"
"זה בסדר יפה שלי אני לא כועס, את גם לא צריכה לבטל את התור למזלנו כל מה שאירגנתי מתחיל ב14:30 בצהריים" הוא חייך אליי במבט מבין.
"אני עדיין יבטל את התור" אמרתי לו "שרון אל תבטלי. אני רציני" הוא ציווה עליי כמו תמיד התקרבתי אליו טיפה ונישקתי אותו "אתה באמת לא כועס?"
"באמת באמת" הוא חייך אלי ונישק אותי "בואי נחזור למיטה" הוא אמר ושנינו קמנו מהכיסאות שלנו והלכנו אל עבר המדרגות וכשהיינו צעד אחד מהמדרגה הראשונה שון הרים אותי על שני ידיו ורגליי התנתקו מהקרקע "שון תוריד אותיי"  אמרתי צוחקת "שתקי ותני לי לקחת את החברה היפה שלי למיטה" הוא אמר "אבל אני שמנה" אמרתי צוחקת "את לא שמנה את סתומה" הוא אמר לי וצחק גם לאחר כמה שניות הגענו למיטה שון השכיב אותי על המיטה ועלה מעליי "ובפעם הבאה שאני יקום את תהיי לידי זה ברור?" הוא אמר והיסתכל לי בעיניים "ברור המפקד" אמרתי מתגרה בו ושון עיקל את שפתו לחצי חיוך "יופי, כי את יודעת מה קורה למי שמפרה פקודה נכון?" הוא התגרב בי בחזרה " לא המפקד, מה קורה למי שמפרה פקודה?" אמרתי בשקט ובתמימות "היא מקבלת עונשים שאפילו השטן לא חשב עליהם" הוא אמר והרים את ידיי מעל ראשי ונישק לי את הצוואר "כאלה עונשים?" שאלתי ועצמתי את עיניי "הרבה יותר גרוע" הוא אמר בצרידות שעשתה לי צמרמורת בגוף ובלי ששמתי לב ניפלטה ממני אנחה שקטה יכולתי להרגיש את הפה של שון מתעקל על צוואר לחיוך הוא עלה עם הנשיקות שלו עד לפה שלי ומה שהיה בהתחלה לנשיקה קטנה ויפה הפך לנשיקה פרועה וגסה שון תפס אותי והעלה אותי עליו כך שהוא היה מתחת ואני למעלה ככל שהנשיקה נמשכה שון ירד עם ידיו על התחת שלי ומיקם את שתי ידיו עליי וככל שהוא מישש אותי יותר כך אחיזתו נהייתה חזקה יותר אחרי כמה שניות הוא סטר לישבן שלי ותמונות של האיש במסכה עלו בראשי "דיי" אמרתי בשקט מפוחדת. שון ניראה בהלם ולא הבין מה קרה רק לאחר כמה שניות כאשר הוא הבין מבטו הפך ממבט נעים וסקסי למבט ניגעל ושמרני "אני מטומטםם, סליחה שרון" הוא אמר ואני התחלתי לבכות "אתה לא מטומטם אני פשוט… אוףףףף" אמרתי ונשמתי עמוק אני אפילו לא יכולה להיות חברה טובה לבן אדם המדהים הזה. "אני לא אפגע בך שרון את יודעת את זה נכון?" הוא אמר והיתקרב אליי "אני יודעת.. פשוט.. כל הזמן התמונות של הפנים שלו ושל כל הדבר הזה שקרה שם קופצות לי לראש וזה מכניס אותי לטראנס כזה שאני לא יכולה לצאת ממנו וזה מרגיש לי כאילו אני שם כל פעם מחדש" אמרתי מורידה את ראשי אל תוך הבירכיים שלי "אולי תספרי לי מה קרה שם?"
"אתה לא מעדיף ללכת לישון? אתה ניראה גמור"
"לא.. אני רוצה שתספרי לי הכל.. אני חייב להבין מול מה אנחנו נילחמים" הינה זה שוב.. אנחנו נילחמים… כל צרה שלי הופכת להיות צרה שלו.. זה מרגש אותי לדעת שיש לי משהו כלכך מדהים שאני יכולה לסמוך עליו ושבאמת רוצה לעזור לי.. לא סתם להקשיב לי בשביל רכילות זולה אלה בשביל לעזור לי הוא הניח את ידו על ידי וסימן לי לדבר "אתה זוכר את היום שבו ניגמר השבוע הראשון? מתי להייתם אמורים להפסיק להופיע אצלינו? שאתה רצית לקחת אותי הביתה ואני אמרתי לך שלא צריך כי אני הולכת לסופר?.."
"אני זוכר כן.."
"זה קרה באותו יום.. האיש הזה… אני אף פעם לא ראיתי את פניו הוא שם עם עצמו משהו כמו מסכה כזאת בגלל זה אני קוראת לו האיש במסכה.. הוא עקב אחרי כבר מאותו היום שהיו עליי ועלייך את הכתבות האלה שאנחנו יוצאים.." באתי להמשיך ושון קטע אותי. "מה הוא עוקב אחרייך כבר מהיום הראשון של הלימודים ולא אמרת כלום?!"
"לא חשבתי שאני צריכה" התגוננתי ושון לקח אויר ראיתי איך הוא מתחיל להיתעצבן "תמשיכי"
"אוקיי. אז ראיתי אותו מאז בכל יום אבל באותו יום שחזרתי מהקניות הוא לא רק עמד והיסתכל עליי הוא גם התקדם לכיווני.. ניסיתי להיכנס כמה שיותר מהר אבל הוא היה מהיר יותר.." אמרתי והתחלתי לבכות שוב.