אתה לא מי שחשבתי- נקודת מבט של בן

רצתי.

הסתתרתי מאחורי השיחים.

רודפים אחרי.

אני לא בטוח מי הם אבל אני בטוח מי שלח אותם.

ואז הגיחה יד מאחורי ותפסה את ידי.

הוא תפס אותי!!!

הוא סובב את ראשי אליו.

ראיתי אותו.

היה לו שיער שחור קצר. עיניים כחולות, בכלל לא מתאימות. הוא ישב ליד השיחים, מאחוריי.

הוא נראה כמותם. כמו החברים שלי.

אני יודע שהם יהיו לצידי תמיד, או שלא.
אסור שידעו. אני לא בטוח למה אבל אחד מהם, ג'ו, אמר לי שאם אני מספר למישהו משהו עליהם… אני לא בטוח מה עוד הוא אמר. הוא איים עליי. ו… האמת שהחבורה שאני תמיד איתה הם בריונים. אני ממש לא רוצה להיות איתם אבל אין לי אף אחד אחר.

אחרי שראיתי איך הוא נראה סובבתי את ראשי בחזרה.

הוא החזיק בידי עדיין. הוא משך אותי אל מקום שלא ראיתי מעולם.
זה לא היה ממש מקום. זה היה בית קטן.

הוא גרר אותי עד לבית, המשיך לגרור אותי לתוכו ופתח את האור.

הסתכלתי עליו יותר, הוא היה ממש דומה לבר… ואז ההבנה היכתה בי.
זה אח שלו. וקוראים לו אלון.

"אלון.." אמרתי בפחד.

"אתה יודע, באתי כדי לעזור לך. מי ששלחו אותי הם-" אך הוא נקטע על ידי.

אמרתי לו שאני יודע מי שלחו אותו. אלו היו החבורה שאני נמצא בה. אח שלו ביקש ממנו.

אבל לא. לאט לאט הוא הסביר לי שלא כל האנשים רעים. גם אם לא מאמינים לכלום צריך לדעת שלא כל האנשים רעים. מאז אלון התחיל באמת לשמור עלי וראיתי שאתו אף אחד לא יכול לפגוע בי.

לא קיבלתי שומר ראש.

קיבלתי חבר לחיים.