איך?
עם כל תמונה שאני מעלה של עצמי אתה בטח חושב איך אהבת אותי פעם. אני וחשבתי רק איך עזבת אותי פעם. איך היית מסוגל לעשות לי דבר כזה, הרי ידעת שביחד יצרנו שלם, ידעת שאותי אתה אוהב ואיתי באמת תהיה קיים. אתה ידעת! ובכל זאת בחרת באחרת. ברור… היא יותר יפה ממני, ויותר רזה. היא יודעת לזוז ו… אני לא. השיער שלה נעים ואני לא מרשה לך להתקרב לשיער שלי אפילו. אליה היה לך געגוע, לא ראית אותה כל יום, הייתה לך סיבה לרצות לראות אותה. ואיתי בילית כל דקה של היום. אבל מה שלא הבחנת בו הוא שאיתה כל מה שעשית היה להתמזמז. לא יכלת לספר לה כלום ולשתף אותה. היא לא יכלה לעזור לך בשום דבר. היא לא ידעה מה הולך איתך ביום יום. היא לא אפשרה לך לעשות דברים שאתה אוהב. היא כלאה אותך בכלא הבלתי נראה והמרוחק שלה, והמוח שלך, המוח בלבד- לא הלב, שבוי איתה. כי אתה לא שמת לב למצב שהיה. היא שיחקה בך, אתה רק ניצלת אותה בלהגיד שיש לך בת זוג. לא היה לך אכפת ממה שהיא עושה, העיקר היא ישנה. תיזכר במה שהרגשת כלפיי. כמה דאגה ואהבה, איך שלא הרשית לי להתאפר כי בעיניך אני הכי יפה. לא הרשית לי לחורר את כל האוזניים והפנים שלי כי הן לא צריכות שום תוספת. לא נתת לי לעשן, ולא לשתות, דאגת לי. אם לבשתי בגדים חשופים מדי היית דואג להעיר לי על זה. ואתה אינך עכשיו. אין מי שימנע ממני לעשות את כל הדברים האלה. פשוט הלכת ונעלמת. ביום ההולדת שלך כשהקראתי לך את הברכה שכתבתי לך ונמסת מכל מילה. כשביקשתי שנחזור להיות שוב החברים הכי טובים והיית כל כך נלהב, שאתה לא היחיד שמרגיש ככה, לא היחיד שרוצה לחדש את הקשר שלנו. אבל יצרת קשר אחר. עם אחת החברות שלי. זה אחד הדברים שהכי פגע בי והכי שידר לי להתחרק. אתה לא באמת רוצה אותי שוב בחיים שלך. וזה בסדר, רק תזכור שלא כולם נשארים שם. ועכשיו אני חושבת, איך אני יכלתי לאהוב אותך?
תגובות (0)