הריון עונש או מתנה? פרק7

הריון עונש או מתנה?
מהפרק הקודם:

"מור תקשיב הייתי אצל הרופא והוא אמר לי שעכשיו בגלל שאני נוטלת את הגלולות של הנגד הריון אסור לי לאכול את זה" שיקרתי הייתי חייבת לשקר אבל במוקדם או במאוחר הוא יגלה ששיקרתי לו.
"אוקי עכשיו הבנתי" הוא אמר מובך כל הפנים שלו היו אדומות מלחץ.

פרק 7:

"כיף לך?" מור שאל, ואני חייכתי אליו עם הנהון. הערב נימשך מחמד והארוחה הייתה מדהימה. מור התעקש שהוא ישלם על כל הארוחה וממש לא הרגשתי נעים.

הוא החזיר אותי ´הביתה´, חיבקתי אותו ונתתי לו נשיקה על הלחי כאות פרדה "תודה לך ממש נהנתי הערב" חייכתי אליו "גם אני" הוא אמר לי בחזרה והלך.

נכנסתי לחדר שלי והיא התגלתה מולי השותפה שלי אנדרושה הסתכלתי עליה והיא עלי היא הייתה עם שון הידיד שלה. "היי אנדרושה ושון מה קורה?" שון מיד ענה "בסדר" ואנדרושה הסתכלה אליו באת לא רואה שאנחנו פה במשהו.

אך לבסוף חייכה אלי חיוך מזויף ואמרה "הכל טוב סשה מה איתך?" בלי באמת חשק לדעת מה קורה איתי אז חייכתי אליה בחזרה "הכל טוב. מצטערת שהפרעתי לכם" בקשתי סליחה "זה בסדר אל תדאגי" שון אמר וחייך "אני באמת מצטערת. אני הולכת להתקלח ושוב פעם סליחה שהפרעתי" אמרתי והלכתי למקלחת.

במקלחת חשבתי על זה שאנדרושה התנהגה ממש מוזר אני והיא אמורות להיות החברות הכי טובות ולדבר על מה שמפריעה לנו ולא להתנהג ככה אחת לשנייה ממש דאגתי לה.
כשיצאתי מהמקלחת שון ואנדרושה עדין היו בשיחה שלהם אמרתי להם לילה טוב שמתי את האוזניות שלי עם המוזיקה שלי והלכתי לישון כדי לא לשמוע את השיחה שלהם. התעוררתי בבוקר בגלל הצעקות של אנדרושה. הסתכלתי על השעון והשעה הייתה רק 4:30 לפנות בוקר.
רציתי לחסל אותה שבגללה אני ערה בשעה כזאת ניסיתי לחזור לישון שוב אבל הצעקות שלהם גברו על המוזיקה שלי.
*קצת סוטה*
"שון אתה לא מבין אני לא רוצה את החייזר הדפוק הזה שנוצר בגלל השטויות שלך!!" היא צעקה עליו כמו מטורפת "לא ידעתי שקונדום ניקרע לא הרגשתי את זה בכלל וחשבתי שאת לוקח גלולות!" הוא צעק גם. "כן אבל הם נגמרו לי ולא הספקתי ללכת לקנות ועד שקניתי כבר היה מאוחר מידי!" שוב פעם היא צעקה "אני לא מרשה לך להפיל אותו את כבר בחודש גבוה זה ממש מסוכן"
"לא אכפת לי למות רק לא להיות על הצרה הצרורה הזאת!" היא צרחה ואני הייתי חייבת ללכת להקיא השיחה הזאת על להפיל או לא להפיל הזכירה לי את השיחה עם נתן והיא עשה לי בחילה אבל השיחה הזאת הייתה שונה פה אנדרושה לא רצתה את התינוק ושון כן אני חייבת לעוף מפה אמרתי לעצמי.

התארגנתי ויצאתי לכיוון המכונית. כשנכנסתי החלטתי שאני נוסעת לסבתא שלי. הנסיעה הייתה נחמדה עד ששמתי לב למה שלבשתי ובלי לשים לב עם המחשבות על המראה שלי נסעתי לקניון למרות שהיה עדין מוקדם. כשראיתי שהגעתי לשם עצרתי רק בעוד 3 שעות פותחים אותו אז הסתובבתי ונסעתי לסבתא שלי הפעם באמת.

כשהגעתי אליה חיבקתי אותה ונישקתי אותה וכמובן שהיא העירה לי על המראה "סשה מה קרה לך את אף פעם לא יצאת כל כך מרושלת מהבית גם שאת יוצאת לזרוק זבל?" "אני לא יודעת מה עבר עלי סבתא" היא חייכה אלי ואני אליה הייתי אצלה במשך כמה שעות וסיפרתי לה הכל גם על ההריון היא הייתה בשוק "סשה אני לא מאמינה איך לא ניזהרת" "אני הייתי שיכורה סבתא אני ממש מצטערת" "סשה את חייבת…."

ההמשך יבוא…

קצת ארוך אבל אני בטוחה שתסתדרו