המחוזקים: יחידת המחוזקים פרק 8

פרק 8: איחוד היחידה חלק ב'

לונג איילנד סיטי, קווינס

מקס נכנס פנימה אל הבר מלא האנשים, הוא הולך לגייס ליחידה את המחוזק 'המבוגר' ביותר, בן עשרים ואחד, מיילס פורטר. אבל לפני זה, הוא צריך לשתות ולנוח מעט מהמסע שעבר; לחשוב על איך שנטש את בן דודו, כביכול, טיק טק.
לפני שנכנס לבר, מקס החנה את האופנוע הגנוב בחנייה המתאימה לאופנועים לפני כמה דקות, הוא הרגיש טיפה אשמה על עניין גנבת האופנוע והחליט שיפצה את האופנוען כשתהיה לו האפשרות.
אך כעת הוא במירוץ כנגד הזמן, השמועה תתחיל להתפשט על היחידה ומקס לא ידע מה הוא מעדיף יותר; שבלפור יידע שהוא בדרך או שרייקו ימצא אותו.
מבין כל האנשים שישבו על הבר ועל השולחנות, מקס גישש עם עיניו אחר האדם שהוא צריך, אולי הוא ימצא אותו פה. הוא הריץ במוחו את התיאור שזכר: שיער שחור קצר, עיניים ירוקות, גוף רזה וקעקוע של ברק על גב כף ידו.
"שתה, שתה, שתה, שתה." הוא שמע לפתע תרועות של אנשים שיכורים שמתאספים ביחד סביב שולחן עגול, מקס ניסה לבדוק עם עיניו מה הולך שם עד שהחליט לשאול את הברמן.
"מה – מה הולך שם?" הוא הצביע עם ראשו על האנשים השיכורים.
"מחוזק אחד," אמר הברמן כשהוא מנגב כוס עם מגבת חומה. "יש לו כוח, מהירות-על, ובגלל היותו מחוזק הוא לא יכול להשתכר אז השיכורים ששם רוצים לבדוק מי מפסיד קודם."
מקס כיווץ את מצחו. "זה מטופש, ברור שהמחוזק ינצח."
"טוב, אתה יודע. בני האדם, אנחנו, תמיד נוטלים על עצמינו משימות בלתי אפשריות." אמר הברמן, מקס נאנח כשהבין כמה שזה נכון. הוא התיישב על הכיסא וביקש ממנו בקבוק בירה, כששתה את המשקה הוא נזכר לפתע בקוד ג'נסיס שהחביא בין הספרים בארון הספרים שבדירת הסטודיו של סאם.
אפילו סאם לא יודע שקוד ג'נסיס אצלו.
כשכל הגיוס הזה ייגמר, המשימה היחידה שלו תהיה לפצח את קוד ג'נסיס, זו הסיבה גם שרייקו עוקב אחריו ושונא אותו. הוא קם מהכיסא של הבר כשהבקבוק בידו, הוא התקרב אל השולחן שם ראה את המתחרים.
בן האדם, מקועקע לגמרי, שמן עם ז'קט שחור של נייק. החברים שלו עודדו אותו מאחורה ונתנו לו חתיכת לימון לנשוך. אחר כך הוא לקח צ'ייסר נוסף ונענע את ראשו מצד לצד, כל ראשו הקירח היה מיוזע ועיניו מיואשות ומחכות שהמחוזק הצעיר ישתכר ויפסיק.
"זה הכול?" המחוזק צחק, הוא הקפיץ את כוס הצ'ייסר ובמהירות לא אנושית תפס אותה ושתה את כל המשקה מבלי למצמץ, המתחרה האנושי בלע את רוקו והביט במחוזק בכניעה.
"כל המשקאות שאתם שותים, מישהו ישלם עליהם, נכון?" הברמן שאל לפתע, מקס צחק והמשיך להביט בתחרות.
"המפסיד." אמר השמן בקול צרוד, הוא לקח כוס נוסף כשידו רועדת לגמרי ושתה אותה. איזו החלטה גרועה הוא עשה עכשיו.
"תעמוד בקצב, בן אנוש." אמר המחוזק הצעיר ומיד חטף את כל חמשת הכוסות שכבר הכינו בשבילו ושתה את כולם בבת אחת. מקס שם לב רק עכשיו שהמחוזק הוא עם שיער שחור קצר ומשוך לאחור בצדדים, עיניו ירוקות בהירות ומשועשעות ועל כף ידו ברק.
המתחרה נפל על השולחן מעולף מכמות השתייה והמחוזק קם מיד מהכיסא בניצחון, כולם הריעו והוא יצא מהמהומה במהירותו, הוא נעצר על מפתן הדלת והביט במקס.
"חכה!" קרא מיד, המחוזק לא הקשיב לו עד שמקס צעק. "מיילס פורטר!"
באותה שנייה הוא רץ לכיוונו ונראה כמו הבזק, הוא חטף משם את מקס, הסוכן המופתע עצם את עיניו וראשו הסתחרר לגמרי, כשפקח אותם הם היו על גג של בניין כלשהו.
מקס הרגיש שהוא עומד להקיא ובאותה שנייה מיילס בעט בבטנו של מקס והפיל אותו על הרצפה, מקס גנח מכאב מפתיע וטלטל את ראשו מעט. "מה אתה אומר את השם שלי שם?" הוא כעס.
"אני – אה," מקס אמר כשהרגיש מטושטש לגמרי, הוא הרגיש כאילו הוא היה המתחרה השמן שהפסיד למיילס.
"איך אתה לעזאזל יודע אותו? מי אתה בכלל?"
"אני – רק צריך, שתצטרף," מקס אמר ומיד לאחר מכן הזדקף והקיא לצד גופו, מיילס כיווץ את פניו כשהוא נגעל מהמחזה המזעזע.
"תזכורת לעצמי: פעם הבאה שאני חוטף מישהו, לוודא שהוא לא מקבל בחילה לעיתים קרובות." מיילס אמר כשהוא מסתובב ולא מביט בדבר הזה.
כשמקס סיים להקיא הוא ניגב את שפתיו וירק פעם נוספת, "סוכן מהלגיון בניו יורק, שיקגו, לא סתם מישהו."
"אני מניח שאתה לא הסוכן הכי טוב שלהם, אם אתה מקיא מריצה מהירה."
"אני הסוכן הכי טוב שלהם." מקס קם על רגליו ומיילס צחק.
"אני בטוח שכן, מקי."
"מקי?"
"אתה יודע, מקי המקיא."
מקס כיווץ את מצחו כלא מבין מה הוא רוצה ומיילס נופף בידו להבהיר שזה היה פרט לא חשוב כעת. מיילס הניח את ידיו לצידי גופו ונשך את שפתו התחתונה כמה פעמים לפני שאמר.
"למה הלגיון מחפש אותי?"
"הוא לא, הודות לי." השיב מקס, הוא לא ציפה ממיילס שיבין.
"אמרת שאתה סוכן מהלגיון בניו יורק." מיילס כחכח בגרונו.
מקס חייך. "אני הייתי. קרו כמה דברים ועכשיו אני סוג של מבוקש, אבל מחקתי את כל הקבצים והמסמכים שהיה ללגיון עלייך, ככה שאתה צריך להודות לי."
"תודה. אבל למה עשית את זה?" מיילס ניסה להבין את המניע.
"אני רוצה ליצור יחד עם שני סוכנים אחרים יחידה של מחוזקים שעושים מעשים טובים ומשתמשים בכוחות שלהם כמו המחוזקים הראשוניים." הסביר.
מיילס עיקם את אפו כשהבין מה הוא הולך לשאול אותו.
"רוצה להצטרף?"

שדרת סינגרום חמישים ואחד, אטלנטה

"מעניין אם יש סיפור מאחורי השם שלו." סאם זרק לפתע כשהוא ממשיך להתבונן בכביש ולפנות את הפניות שאמט מורה לו.
"מה זה אמור לעניין אותך?" אמט ניסה להישמע כמה שיותר נחמד, אך זה לא בדיוק הלך לו.
סאם משך באפו. "אני, זאת אומרת, זה לא. אבל תחשוב, זה המחוזק השני שאנחנו פוגשים עם כינוי מוזר וזה אפילו לא מעלה בדעתך לדעת מה הסיפור שלו?"
"הוא מחוזק, סאם, אולי זה פופולארי אצלהם." אמט הניח.
"אני מחוזקת ולא שמעתי על הטרנד שמות קוד האלה." ג'והאנה נדחפה פתאום לשיחה כשהיא מקרבת את ראשה לרווח שבין מושב הנהג לזה שלידו.
"שמות קוד?" סאם שאל כשהוא מביט במראה האחורית אל תוך עיניה של ג'והאנה. "אני דיי בטוח שזה לא התיאור המתאים לזה."
"טוב, אולי תתרכז בכביש מאשר לדבר על כינויים של מחוזקים?" אמט הצביע על השמשה. סאם נאנח והחזיר את מבטו לכביש העירוני השחור, החמש דקות הבאות היו שקטות למדיי, אף אחד לא פצח מילה.
אמט המשיך להביט במפה שהייתה בטלפון שלו, ג'והאנה השעינה את ראשה על החלון וחשבה על דברים וסאם נזף בשתיקה קלה, יותר מדיי זמן עם אמט לא עשה לו טוב במיוחד.
"אנחנו קרובים לפחות?"
"אני חושב שכן, תפנה בפנייה הבאה ימינה ואחר כך בכיכר שמאלה שוב." הוא אמר כשהוא לא מוריד את עיניו החומות זהובות מהפלאפון, הוא משך עם כף ידו בשיערו הזהוב והזיז אותו לאחור. הוא יישר את גבו על המושב והרים את עיניו מהמסך אל הדרך.
"אחרי הכיכר אנחנו אמורים להגיע לבית שלו."
ובאמת אחרי שחצו כיכר עגול וגדול הם הגיעו לבית קרקע דיי חדש, בעל גגות רעפים אדומות. הדלת הייתה עשויה עץ קשיח והייתה להם גינה דיי מרשימה עם צמחים ירוקים גבוהים ודשא רטוב מטל. סאם יצא מהרכב כשהוא מוציא את המפתח מהחור המותאם לו, הוא הכניס את המפתח לכיס והביט בבית.
אמט הביט פעם נוספת בטלפון ואז סגר אותו והכניס אותו לכיס. "זה כאן, זו שדרת סינגרום חמישים ואחד."
סאם התחיל ללכת לכיוון הבית אבל אז נעצר על ידי אמט. הוא תפס את כף ידו בחוזקה ומשך אותו לכיוונו, "מה אתה עושה?" שאל מיד והרחיק את כף ידו ממנו.
"אנחנו צריכים לחשוב מה אנחנו אומרים לו, לאלתר לא עבד לנו בשני המקרים."
ג'והאנה הביטה בשניים וניסתה שלא לצותת יותר מדיי לשיחה של הסוכנים הצעירים.
"אנחנו נבוא אליו," סאם אמר. "נדפוק בדלת ונגיד שאנחנו מהלגיון ושאנחנו רוצים שהוא יצטרף אלינו ליחידת מחוזקים שאנחנו מקימים."
"ואם הוא יברח ברגע שנגיד לו שאנחנו מהלגיון? כמו כל מחוזק אחר."
"אז נבקש להיכנס לבית קודם, אני אשב מולו ואתה תהיה מאחוריו, ככה שאם הוא ינסה לברוח אתה תספיק לתפוס אותו." סאם ענה.
הרעיון הזה היה נשמע טוב אבל עדיין משהו בו לא מסתדר, חשב אמט ועיקם את אפו, הוא הריץ כמה וכמה תוכניות שיכולות להיכשל או להצליח.
"בוא נעשה את זה." נאנח אמט. סאם חייך וצעד קדימה אל הבית שוב, ג'והאנה הלכה יחד עם אמט והם הגיעו במהרה אל מול הדלת.
סאם דפק מספר פעמים עם פרקי אצבעותיו על דלת העץ ולאחר כמה שניות נשמעו צעדים והדלת נפתחה. את הדלת פתחה נערה אדמונית עם עור בהיר ועיניים כחולות המזכירות קרח, שיערותיה התפזרו על כתפיה והיא לבשה מכנס ג'ינס ארוך וחולצה לבנה קצרה, היא לעסה מסטיק בעדינות והרימה את מבטה לכיוון הסוכנים.
"מי אתם?" שאל בעדינות, מיד לאחר מכן היא ירקה את המסטיק לפח שהיה לידה.
"את לא פור." סאם פלט מיד.
"מי מחפש אותו?" לפתע קול של נער נשמע מגיע מהמשך הדירה, היא פתחה את הדלת יותר והסוכנים הביטו בו, עיניו הכחולות היו כהות למדיי, הוא לבש כובע גרב שחור שעליו כתוב 'ITS NOT ME' ומבעד לכובע הציצו שיערות חומות זהובות וקצרות, הוא לבש חולצה קצרה שהבליטה את שריריו הלא רבים במיוחד והוא היה בגובה של אמט.
"אתה פור?"
"האחד והיחיד."
"אז שלום, אנחנו מהלגיון 'הפגיון והמגן' של שיקגו." סאם אמר ומיד עצר את עצמו, להביט במתרחש. אף אחד לא זז, וזה גרם לסאם לכווץ את מצחו.
"קרה משהו?" שאל בחשדנות קלה.
"בדרך כלל מחוזקים בורחים ברגע שהם שומעים על זה שאנחנו סוכנים מהלגיון."
"אני יודע למה באתם, שמועה רצה בכל אטלנטה כבר כמה ימים שאנשים מחפשים מחוזקים ליחידת מחוזקים." פור משך בכתפיו. סאם ואמט החליפו פנים מודאגים ואחר כך הביטו חזרה בפור.
"אבל אנחנו התחלנו לאסוף רק אתמול, איך השמועה הגיעה לפני כמה ימים?"
"בואו תכנסו." הנערה האדמונית אמרה, ופור נעץ בה מבט מודאג. סאם ואמט נכנסו מיד וג'והאנה אחריהם, הם התיישבו על כיסאות מעץ סביב שולחן עגול שעליו הונח קערה מלאה בפירות.
"ספר לנו על השמועה הזו יותר." אמט אמר מיד והקשיח את פניו.
פור לא הבין מה העניין הגדול אבל סיפר בכל מקרה. "סוכנים מהלגיון מחפשים מחוזקים שיהפכו ליחידה מיוחדת שתגן על הלגיון ותופעל לעזור לאנשים כשמחוזקים רעים תוקפים, רייקו גרין בראשם."
"אתה לא הצטרפת לשם?"
"לא. יש שמועה אחרת שהוא עושה –"
"אוקיי, יופי." סאם קטע אותו מיד. "פור, אנחנו לא בדיוק מהלגיון. ברחנו משם כי הבנו שמשהו רע הולך שם. אנחנו מפתחים יחידה אחרת שאנחנו ועוד סוכן אחד בראשם והמטרה שלנו היא להגן על האחרים."
"איך אני ידע שאפשר לסמוך עליכם?"
"כי יש לנו מידע על מי שהרג את ההורים שלך." סאם אמר מיד. עיניו של פור נצנצו לפתע ואמט הביט בו, הם לא ידעו דבר על הרוצח של ההורים שלו. "ואם אתה תצטרף אנחנו גם נעזור לך להביס אותו."
הנערה האדמונית אחזה בכף ידו של פור והנהנה לכיוונו. "תעשה את זה."
"סאם, אפשר לדבר שנייה בצד?" אמט שאל מיד. הסוכנים קמו והלכו לפינה מורחקת מהשאר.
"מה אתה עושה?" שאל בלחישה מרוגזת.
"נכנסנו למבוי סתום, הייתי חייב להגיד משהו."
"אתה נותן תקווה שתהפוך לבגידה. אל תעשה את זה, תגיד שאתה לא יודע דבר על מי שרצח את ההורים שלו."
"אבל אני יודע משהו קטן. הרצתי מידע כשקראתי אליו בבית של מקס, היה לרוצח קעקוע של דרקון על פרק הכף יד. אולי זה חלק מכת מסוימת או אולי אחווה." סאם אמר מיד, הוא שלף את הטלפון שלו ולחץ מספר פעמים על המסך, לאחר כמה שניות וידאו נפתח והוא הראה את זה לאמט.
בסרטון ראו שני אנשים רעולי פנים, כשאחד מהם אוחז באקדח ועל פרק כף ידו יש קעקוע של דרקון, הוא ירה בשני מבוגרים מפוחדים מול העיניים של פור הקטן ולאחר מכן הוא אמר משהו. פור כתגובה שרף את כל הבית שלו יחד עם גופות הוריו ונעלם.
"זה מספיק טוב בשביל שנוכל להתחיל לחקור על זה."
אמט נאנח. "בסדר."
הם חזרו אל שולחן האוכל ופור קם מיד. "אני רוצה להצטרף."
"אז ברוכה הבאה, אתם בינתיים שלושה; אתה, ג'והאנה כאן מאחור," הוא אמר והצביע על ג'והאנה עם אגודלו. "ופרייס, שתצטרף אליו בשיקגו."
"רגע, אתה עוזב?" הנערה האדמונית שאלה פתאום. פור אחז בידה והרים את מבטו לסאם בכדי שיאשר לו את הדבר, הוא הנהן ואך כך פור הנהן לכיוון הנערה. "את – אתה לא יכול לעזוב. מה אני אגיד להורים שלי?"
"זה בסדר. תגידי להם שאני אחזור בקרוב, שאני עכשיו עושה את מה שנועדתי לעשות."
"אבל –"
"מאדי." הוא אמר לה בקול יציב, כזה שאי אפשר לשכנע אותו אחר כך לעשות דבר אחר.
היא משכה באפה ולאחר מכן תפסה בעורפו וחיבקה אותו. ראו שלא הייתה ביניהם אהבה של בני זוג, אלא של אחים, של חברים הכי טובים, כאלה שלא ניתן להפריד לעולם. הוא הידק את גופו לגופה ואחר כך השניים התנתקו.
"בהצלחה." היא לחשה. ג'והאנה וסאם התקרבו אל הדלת ואמט ופור אחריהם, מאדי לפתע תפסה את פרק כף ידו של פור ולחשה לו.
"אתה תחזור, נכון?"
גופו קפא לפתע, אמט ידע לזהות שהוא מתעצב מעט. "כ-כן."

הנסיעה חזרה הייתה מהירה, אף אחד כמעט לא דיבר מלבד ג'והאנה ופור שהחליפו כמה מילים אחד עם השני. סאם שתק ואמט גם, דבר שלא אפיין כל כך את זוג הסוכנים, אמט העיף מבט לאחור כשראה את ג'והאנה ופור דחוסים זה ליד זה באוטו הקטן של סאם.
הוא חייך. "חשבת להחליף רכב?"
"חשבת ללכת לבית משוגעים?" סאם עקץ בשאלה בעוד שאמט צוחק מעט. "הרכב הזה טוב, הוא איתי כבר הרבה שנים." אמר בגאווה.
"הוא נראה כמו גרוטאה, סאם. בלי להעליב." ג'והאנה אמרה פתאום, אמט הנהן בהסכמה.
"רואה? זה לא רק אני חושב ככה, והיא מכירה אותך כמה חמש שניות וחצי."
בזמן שהם מדברים, או יותר נכון מתווכחים, הרכב החל להאט טיפה ולפלוט עשן שחור ומחניק מן המנוע, סאם שם לב לזה אחרי מספר שניות וכולם שתקו פתאום. סאם עצר את הרכב בצד וברגע שהרכב הפסיק לזוז פיצוץ עז וגדול נשמע והרכב החל להתלקח בלהבות יחד עם הנוסעים בו והרג אותם.
למזלם של הארבעה, ג'והאנה הספיקה להפעיל את הכוחות שלה בדיוק לפני שהאוטו התפוצץ והתלקח בלהבות אש רותחות. היא חזרה חמש דקות בזמן לאחור.
"חשבת להחליף רכב?" שאל אמט פעם שנייה, ג'והאנה פערה את עיניה בלחץ וצרחה, מהצרחה סאם החל לעצור מיד את הרכב.
"תעצור את הרכב עכשיו, סאם, אם תמשיך לנסוע הרכב יתפוצץ!" היא אמרה והרכב נעצר לגמרי ליד המדרכה. ג'והאנה הצילה אותם, אך אף אחד לא ידע וגם לא הבין זאת.
"מה – מה הולך, ג'והאנה?"
"חזרתי מהעתיד, אם היית ממשיך לנסוע הרכב היה מתפוצץ."
"רואה שהכוח שלה לא מיותר?" אמט דפק אגרוף בכתפו של סאם ואחר כך סאם צעד קדימה אל מכסה המנוע. הוא פתח אותו וראה מסמר נעוץ בתוך המנוע ומתחיל להתקרב לטנק הדלק, אם הוא היה מחורר אותו לא היה עוברות חמש שניות והרכב היה מתפוצץ. זה היה יכול להסתיים באסון, או כמו שג'והאנה אמרה, הסתיים באסון.
"זה היה ניסיון לפיגוע, מישהו נעץ מסמר בתוך המנוע." סאם אמר ושלף את המסמר מתוכו.
"איך נגיע עכשיו לשיקגו?" פור שאל ונשך את שפתו התחתונה.
"אני אתקשר למקס, נראה איך הולך איתו, אולי הוא יכול לעזור לנו." אמט אמר ושלף את הפלאפון שלו, הוא חייג אליו.
סאם החליט לשאול. "רק אותי זה מעניין שמישהו ניסה לפגוע בנו?"
"זה אומר שיודעים על התוכנית שלנו – ואם זה נכון, אני מקווה שזה לא רייקו." אמט אמר בעוד שהוא מצמיד את הטלפון לאוזנו.
"אז איך את מפעילה את הכוחות האלה?" שאל פור בשקט מובך ומעט בהתעניינות.
"אני פשוט מפעילה, אני לא ממש יודעת איך אני עושה את זה." היא גירדה את ראשה, בדיוק אחרי דבריה הקו נענה וקולו של מקס נשמע.
"הלו?"
"מה הסיכויים שאתה בא לקחת אותנו מאטלנטה? מישהו ניסה להתנקש בנו, הכניסו לנו מסמר למנוע."
"ראיתם מי זה היה?" שאל מקס בקול מודאג.
סאם חטף את הטלפון. "כשאני אמצא אותו אני נשבע שאני –"
הפעם אמט חטף את הטלפון חזרה. "לא, לא ראינו."
"חכה שנייה." מקס אמר ודיבר עם מישהו שהיה איתו, זה היה מיילס, אבל הם לא ידעו זאת. "העזרה בדרך." אמר.
"מה זאת אומרת העזרה –" אמט לא סיים את המשפט ואז הופיע מיילס מולם, שיערו השחור והקצר היה משוך מעט לאחור, עיניו הירוקות הבליחו עם אור השמש הבוהק. גופו הרזה והגבוה היה לבוש בבגדים נאים ועל גב כף ידו היה קעקוע של ברק; קצר ושחור.
אמט שם את השיחה על רמקול. "מולכם נמצא מיילס פורטר, המחוזק שהכוח שלו הוא לרוץ מהר. מאוד."
"הוא יעביר כל אחד ואחד מאיתכם לבית שלי בשיקגו בפחות מכמה שניות אבל אני צריך להזהיר, אפשר להקיא בריצות שלו." הוא אמר כאדם שיש לו ניסיון בדבר.
"איפה אתה?"
"אה, מיילס כבר העביר אותי לבית שלי. פור וג'והאנה אני משתוקק לפגוש אתכם כבר."
"אז אתה המפקד?" שאל פור פתאום. מקס צחק.
"סוג של," כשענה אמט וסאם הזעיפו פנים וגם הסמיקו ממבוכה. "אז מיילס תביא אותם ונאחד את היחידה סופסוף."
"אוקיי!" הוא קרא בשמחה והשיחה התנתקה. הוא מחא כף אחד וחייך, "מי יהיה הראשון?"

"בלפור- בלפור, אדוני." הנער הצעיר אמר כשהוא נכנס אל חדרו המפואר של מלכו. בלפור ישב על כס מזהב בעל יהלומים כחולים משובצים בתוכו, רגליו היו משולבות זו בזו וידיו זרוקות לצדדים, הוא הרים את ידו הימנית וגירד את זקנו הצרפתי.
כך תמיד היה עושה כשהרגיש שמשהו לא בסדר.
"מה יש, נער?" שאל בלפור והתיישר על כסאו.
"ניסיתי להרוג אותם, נעצתי את המסמר במנוע כשהם לא הסתכלו," הוא אמר והשפיל את ראשו. הוא נפל על ברכיו בתחנונים לחיו. "אני ראיתי אותם מתים ואחרי כמה שניות משהו קרה והם חזרו לחיים ועצרו את הרכב, כאילו הם ידעו שהם מתו וחזרו בזמן."
"זו בטח הנערה שאיתם, ג'והאנה."
"אני מניח." הנער משך באפו.
הוא סימן לשומר האישי שלו שיבוא אליו, "קרא לוולף ולמרקוס."
"ו – ומה יהיה איתי?" הנער שאל בקול רועד, הוא ידע שבלפור לא ייתן לאדם שהוא שלח להיכשל – ובטח שלא להשאירו בחיים. בלפור חייך חיוך מרושע וקם מכיסאו, הוא צעד בפסיעות חדות וקצרות לכיוונו של הנער.
"אתה תגלה מה הכוח שלי." אמר.
"אתה מחוזק?"
"אף אחד לא יודע את זה מלבד עוזריי האישיים, נערי, קום עכשיו." הנער שלא הבין את סופו קם על רגליו, בלפור ליטף את הלחי שלו עם אצבעו הימינית וחייך בחביבות. "מלחמה." הוא לחש באוזנו והנער נפל על רגליו כשידיו רועדות.
בלפור צחק והסתובב, הוא הלך חזרה לכיסאו ואמר. "עד שאתה לא מביא לי את מקס סמית' תרבוץ עלייך הקללה הזו; מלחמה."